Saturday 20 April 2013

ממתקים לשבת: מחוות קטנות וחג התקליטים

פגז מהעבר 1: חיים על הקצה. 1993 הייתה השנה המוצלחת ביותר של Aerosmith בקריירה המוזיקלית הארוכה שלהם. הם הוציאו להיט אחר להיט מהאלבום האחד עשר שלהם, Get A Grip, שיצא לפני 20 שנים בדיוק, ב-20 לאפריל. השילוב בין כל מרכיבי הלהקה היה מצויין והקליפים שליוו את השירים, בכיכובן של Alicia Silverstone ו-Liv Tyler (הבת של הסולן, Steven Tyler), העלו את הלהקה למרומי המיינסטרים. אבל מעבר לכך, היה זה כנראה השיר Living On The Edge שעסק בבעיות החברתיות של צעירים אמריקאים ובבחינת הגבולות המתמדת בין המותר לאסור, הטוב והרע עד כדי עמידה על הקצה מבלי להחליט באיזה צד לבחור. הקליפ אמנם די מיושן כבר והפרצופים המעוותים והמגלומניים של Steven Tyler הסולן בודאי לא מוסיפים לו, אבל הסולו גיטרה של Joe Perry נותן פייט לא רע ל-Slash מ-Guns N' Roses. אז הנה הקליפ בכיכובו של Edward Furlong הצעיר, בתקופה שהוא עדיין היה רלוונטי.
האייטיז חוזרים בגדול. ומי אם לא Daft Punk מובילים את המהפיכה עם שיר מדליק בשיתוף עם הראפר Pharrell Williams. נשמע מוזר? גם לי זה נשמע די לא הגיוני והצירוף המשונה הזה נראה לי כמו עוד פיאסקו דומה לאלבומם האחרון Human After All שהוכיח שהם אנושיים ולכן גזרו על עצמם לא פחות משמונה שנים נטולות אלבומים. האלבום החדש מבטיח להיות אחד המסקרנים השנה ואם Get Lucky הוא דגימה מייצגת, הרי שיש סיבה להמתין ל-Random Access Memories שמבטיח להחזיר אותם לקידמת הבמה.
פניני יום התקליט 1. יום התקליט הבינלאומי, שאמור להיחגג ב-20 לאפריל, הוא אחד מהתאריכים היותר חשובים לעולם המוזיקה, בעידן בו תקליטים הולכים ונמוגים לטובת קבצים ועננים למיניהם. מה שיפה ביום הזה הם הסינגלים שיוצאים לכבודו, ובדרך כלל לא נכללים באלבומים הרשמיים של האמנים המבצעים, מה שהופך אותם לייחודיים יותר (ונדירים לאחר זמן מה...). אחד החיבורים היפים של יום התקליט המתקרב הוא בין שני כוכבים, כל אחד בתחומו: מצד אחד, Mark Lanegan שהתחיל בעיקר בתחום הרוק האלטרנטיבי, אבל בשנים האחרונות הוא מטייל בין סגנונות שונים כמו תייר מוזיקלי מיומן ומצד שני, Moby, ממייסדי הדאנס המודרני ונגיעות האמביינט שנלוות אליו. התוצאה היא שיר איטי, מעין בלדה אלקטרונית, שמשלבת את העוצמות של שניהם לכדי The Lonely Night, שיר לילי יפהפה.
צ'יל אאוט עם אינדי פולק? אחרי שJustin Vernon, הסולן של Bon Iver, הודיע על הפסקה זמנית של העשייה המשותפת של ההרכב, הוא מיהר לעבוד עם הרכב הצד שלו Shouting Matches ואף מצא זמן נוסף להתארח אצל עמיתיו לקונגלומרט העצום שנקרא Gayngs (להקת אינדי-רוק רך של לא פחות מ-25 מוזיקאים!). שניים מחברי Gayngs הם Channy Leaneagh ו-Ryan Olson שמהווים הרכב בפני עצמו בשם Polica. אז הם ביקשו מהחבר ורנון ג'סטה קטנה ומה שיצא זה שיר מסקרן המשלב בין אינדי לטריפ הופ בשם Tiff.


עוברת לקידמת הבמה. אחרי שבילתה את השנתיים האחרונות בכתיבה ובליווי קולי של Lykke Li, Chairlift והרכבים אחרים, החליטה Kristy Lee Peters, המכונה בקצרה, KLP, לעבור לצד המואר של הבמה ולשחרר חומרים משלה. השיר הראשון שהיא משחררת מתוך ה-EP המתקרב שלה הוא Revolution שכנראה טומן בחובו את רצונה של הזמרת להפוך את התפקידים הבימתיים שלה. מה שיצא לה זה שיר שנע קלות על הקו בין דרים פופ לאינדי וכתוצאה מכך עלול להתנדף די מהר לאחר שמיעה אחת ואולי לא....
ברוקלין של בריטניה. מסתמן שברייטון הולכת והופכת להיות בירת האינדי-רוק נסיוני של הממלכה הבריטית, כיוון ששטף של יוצרים ממשיכים להוציא שירים נפלאים בקצב מטורף (לא מפליא ש-Nick Cave בחר לשכון בה דרך קבע). הפעם מגיע משם הרכב צעיר שנקרא Tall Ships עם גירסא אקוסטית ל-Phosphorescence, שיר מאלבום הבכורה שלהם שיצא בסוף 2012 ונקרא Everything Touching, שעושה חשק לחזור לשמוע את המקור.
סקוט פיצ'גרלד וליאונרדו די-קפריו נפגשו לסרט... זו לא התחלה של בדיחה, אלא מעשה אמיתי, בו ספרו המוערך של הסופר האמריקאי הנודע Scott Fitzgerald, שנקרא The Great Gatsby, זוכה לעיבוד קולנועי בכיכובו של די-קפריו. הסיפור עוסק בשנות ה-20 בארה"ב, בהן העושר וההתעשרות המהירה התחלפו לקראת סוף אותו עשור באסון כלכלי, שחייב את האמריקאים לעדן את גישתם הכלכלית (וזה כבר יכול להפוך להרצאה היסטורית שלמה, אז נפסיק כאן...). ומה זה קשור למוזיקה? ובכן, מי שמביים את הסרט הוא לא אחר מאשר Buzz Luhrmann, הבמאי שאוהב לייצר מחזות זמר, המשובצים בפסקולים משובחים (ראה ערך Romeo + Juliet ו-Moulin Rouge). הפעם הוא לוקח את Florence + The Machine, שמשגרת עוד שיר מרטיט הישר אל תוך חדרו השמאלי של הלב, בשם Over The Love, שעושה חשק עז לראות את הסרט.
פניני יום התקליט 2. אחד השירים היפים של Patti Smith, שנקרא Because The Night, זכה לעדנה מחודשת עם הביצוע האקוסטי של 10,000 Maniacs במסגרת מופעי MTV Unplugged ז"ל... יום התקליט העניק הזדמנות ל-Garbage ול-Screaming Females להחזיר לשיר את מקצב הרוק שאליו התכוונה המשוררת ומשחריים גירסא פרועה לשיר הזה. לא בטוח שכל אחד יתחבר לביצוע הזה, אבל עדיין שווה לתת לו האזנה קצרה
הכינו את מעילי הגשם כי Wintercoatsממלבורן הולכים להוריד עליכם גשם של אמביינט רך שישטוף לכם את האוזניים. די ברור שלא הייתי מצליח להגיע להרכב הזה ללא נפלאות האינטרנט, אבל זה אחד השימושים הטובים שאפשר למצוא בו. בכל אופן, אמן האמביינט דרים פופ הזה, James Wallace,הוציא השבוע EP בשם Heartful עם שישה שירים, מתוכו הם שחררו זה מכבר את Halogen Moon, שמאיר באור יקרות את הלילה האפל ביותר. שווה הקשבה
שיר לכת נון-שלנטי. פעם Andrew Cedermark היה הגיטריסט של Titus Andronicus, הרכב אינדי-רוק שמחליף בתדירות גבוהה את חבריו מאז הקמתו. אז הבחור הזה לקח את הגיטרה שלו והתחיל ליצור באופן עצמאי, כך שלקראת אלבומו החדש Home Life, שייצא ביולי, הוא משחרר שיר חביב בשם Canis Major, שגם אם לא מבינים את כותרתו, עדיין אפשר ליהנות מהמקצב המצויין שלו (אגב, פירוש השם הוא "כלב גדול", במידה ו-Google Translate לא פישל....)
קצת מוזיקה מקנדה אף פעם לא מזיקה. והפעם מגיעה מונקובר Louise Burns, זמרת צעירה שהחליטה באלבומה השני, שעתיד לצאת השנה וייקרא The Midnight Mass, לחזור לשורשים המוזיקליים שגרמו לה להתאהב במוזיקה. בין גורמי ההשפעה היא מנתה את Depeche Mode, The Cureb ו-Siouxsie And The Banshees. ואכן, הסינגל הראשון שהיא חושפת ממנו, Emeralds Shatter, הוא שילוב יפה בין כל כוכבי הדארק ניו-וייב של באייטיז, כך שדי קשה להתעלם ממנו, הוא ממכר (אין קישור ליוטיוב, אלא רק לשיר מוטבע מכתבה ב-Exclaim).

לורה והצייד. Laura Marling זכתה כבר לתואר של נסיכת האינדי-פולק הבריטית עם צאת שני אלבומיה הראשונים, שזכו לביקורות טובות. כעת היא חוזרת עם סינגל שני בשם Hunter Master מתוך האלבום Once I Was An Eagle, שאמור לצאת בחודש הבא. השיר הזה לוקח אותה לכיוון פולקי יותר, כך שמי שאוהב את הסגנון המוזיקלי הזה, יכול למצוא עצמו מעודד ומלא ציפייה לקראת אלבומה המתקרב.
צילום מטושטש. אחת הלהקות החביבות עליי, Camera Obscura שיחררו השבוע סינגל ראשון בשם, Do It Again, מתוך האלבום העתידי שלהם, Desire Lines. ההרכב הסקוטי הזה פעיל כבר מ-1996 ומייצר מוזיקה קלילה ואינטיליגנטית כאחד, די דומה לשכנים המוצלחים מגלזגו, Belle And Sebastian. השיר החדש ממשיך את אותו קו מוזיקלי מוכר ואין בו חדשנות יוצאת דופן, אבל עדיין הם מצליחים להרטיט מיתרים נסתרים בגוף. מעניין מה ממתין באלבום המלא שייצא בתחילת יוני
אף פעם לא נמוך מדי. זו לפחות ההרגשה שמקבלים אחרי שמאזינים לאלבומם העשירי של Low, להקת אינדי רוק אמריקאית שמסתובבת בעולם כמעט 20 שנים. האלבום האחרון, The Invisible Sun, יצא ב-19 למרץ ומהווה אלטרנטיבה טובה להאזנה בשעות מנוחה. השבוע הם הוציאו קליפ לאחד השירים היפים מהאלבום, Just Make It Stop, מה שגרם לי לחזור ולהאזין לאלבום במלואו, אולי זה יגרום לכם את אותו הדבר
ניקי לעולם לא. זה השם של Nikki Nevver, שמכנה את עצמה Terror Bird על הבמה ומתעתדת להוציא אלבום בכורה בשם All This Time בסוף מאי. הסינגל הראשון שהיא משחררת נושא אווירה של אייטיז עם ניחוחות של ניו וייב ונקרא The Wrong Way. אם זו הדרך הלא נכונה, מעניין איך נשמעים השירים הנכונים באלבום כיוון שאני מוכן לתעות בדרך הזו כמה שנים טובות...Check It Out


עושים כבוד לניק דרייק. אחד האמנים שמתבקש לעשות לו אלבום מחווה הוא Nick Drake, אמן הפולק הבריטי שהלך לעולמו בגיל צעיר למדי, אך הותיר אחריו שלושה אלבומים מופתיים שהתגלו רק לאחר תחייתם של שיריו דרך פרסומת של פולקסווגן בתחילת המילניום. כעת יוצא אלבום מחווה חדש ובו מתארחים שלל זמרים דוגמת Lisa Hannigan ו-Robyn Hitchcock ועוד תחת השם Way To Blue - The Songs Of Nick Drake. אמנם חסרים כאן כמה שירים משמעותיים דוגמת Cello Song ו-Northern Star (שיר הפירסומת...), אבל ניכר כי המבצעים ניגשו ביראת קודש מכבדת לשירים ונזהרו לא להתרחק מהמקור יתר על המידה. Luluc, צמד אוסטרלי ממלבורן, עשו את זה יפה לגבי Things Behind The Sun המרגש.
השיר המרגיע של השבוע מגיע מטריו בשם Survival, שהוציא סינגל בשם Since Sun, בשבוע האחרון. לי זה נשמע די קרוב למלכי הנוחות (Kings Of Convenience), אבל יש בהם משהו אמריקאי יותר שקצת קשה לי להסביר. השיר מורכב בעיקר מגיטרה אקוסטית ומשילוב בין קולות חברי ההרכב, מה שמייצר יצירה נעימה לשעת בריזה קלילה עם כוס משקה קר ביד.
פניני יום התקליט 3. עוד פנינה שהתגלתה לפני, ממש לפני סגירת הרשימה הזו הוא שיתוף הפעולה של Sebastien Tellier, אמן אלקטרוניקה צרפתי ו-Caroline Polachek, הסולנית הנפלאה של Chairlift. לאחר שהכירו זה את זו, כאשר האחרונים חיממו את הצרפתי בסיבוב ההופעות שלו בארה"ב, הם חברו יחד לפני שנה כדי להקליט שיר משותף בשם In The Crew Of The Tea Time. יום התקליט המתקרב ובא עזר לו לצאת לאוויר האוזניים הפתוחות לרווחה וכך אנחנו יכולים ליהנות ממנו כעת.
עושים כבוד למולינה. עברו כמעט חודשיים ממותו הפתאומי, אך צפוי מראש, של Jason Molina הנפלא והנה כבר צצה לה אסופה ראשונה של כמה אמני אינדי ופולק אמריקאים, שהחליטו לייצר אלבום שמוקיר את זכרו. Weary Engine Blues: A Tribute To Jason Molina עלה בבנדקאמפ ומספק כמות יפה של ביצועים מגוונים לשיריו של המנוח. האלבום נפתח על ידי אחד מהאמנים המרגשים יותר שאני מכיר, הלא הוא Mark Kozelek, שהופך בעזרת הגיטרה האקוסטית שלו את It's Easier Now למקטע קצר שממצה את ההרגשה שנותרה בקרב משפחתו ומעריציו של מולינה לאחר לכתו. ניתן להקשיב לאלבום המלא בלינק הבא....
פגז מהעבר 2: הדמעה העצובה בעולם... האם בדרך כלל אני מביא כאן פגז מהעבר, הרי שהפעם מגיע שיר שהוא ארטילריה כבדה. Massive Attack כבשו את העולם עם Protection האגדי מ-1994, שהפך אותם לכוהני הטריפ הופ הגדולים וממסמני התקופה בצד הבריטי שנרתע משטף הבריט-פופ. ואז, במקום להמשיך עם אותה נוסחא של האלבום המוצלח האחרון, הם צעדו עוד כמה צעדים אל תוך האפילה והוציאו את Mezzanine, ב-20 לאפריל 1998, לפני 15 שנים. לא כולם הצליחו לעכל את המופלא הזה בזמנו, אך עם השנים התברר שזו יצירת המופת האמיתית של ההרכב עד כה. את הלהיט המרכזי של האלבום הקודם, החליף שיר נוגה ודי חריג באופיו של האלבום, Teardrop, שלווה בקליפ מהפנט ובקולה החד פעמי של Elizabeth Fraser, סולנית ה-Cocteau Twins, שממעטת להופיע מאז התפרקות ההרכב. שיר שהנשימה נעשית קלילה כמו נוצה לאורכו, עד הנפילה הבלתי נמנעת בסוף....

Saturday 13 April 2013

ממתקים לשבת: מכיכר פיקדילי ועד אירופה החופשית

פגז מהעבר 1: עושים כיף בפיקדילי. כיכר פיקדילי בלונדון היא אחד מהמקומות הסואנים בעיר, מוקפת בחנויות יוקרה ובאתרים היסטוריים מכל עבריה. כנראה שזה מה שהוליד את המבט הכפרי על העיר של Gomez, חמישייה של חבר'ה מ-Southport, שהוציאו ב-13 לאפריל, 1998, לפני 15 שנים בדיוק את אלבום הבכורה המוצלח שלהם Bring It On. האלבום זכה להצלחה די מפתיעה בבריטניה והצליח לגזול את פרס המרקורי היוקרתי מאלבומים מופלאים כמו This Is Hardcore של Pulp, האלבום המופלא של The Verve, שנקרא Urban Hymns ויצירת המופת האפלה של MassiveAttack שצירפו אליהם את Elizabeth Fraser ליצירה חד פעמית בשם Mezzanine. מי שמאזין לאלבום, לא מופתע כל כך מהזכייה. האלבום משלב אלמנטים של אמריקנה, אינדי ומשב רוח מרענן שמוקנה על ידי שילוב קולי בין שלושה זמרים נפלאים. לא עקבתי אחריהם כל כך מאז, אני לא בטוח גם שהם הצליחו לשחזר את איכות אלבום הבכורה, אבל Whippin' Piccadilly נשאר שיר מרענן גם אחרי 15 שנים
מדשדשים במקום. זה לפחות מה שמקרינים שני השירים ששחררו The National, מהלהקות המבטיחות בעולם מאז צאת שני אלבומיה האחרונים Boxer ו-High Violet. הציפייה שלי היא נקבל מהם יצירה שעולה על קודמותיה, אבל בינתיים ניכר שהם דורכים במקום. Demonsהוא שיר נחמד ולא יותר מזה, Don't Swallow Your Cap הרבה יותר טוב ואני מקווה שלפחות נשמע יותר דברים קרובים אליו ב-Trouble Will Find Meשאמור לצאת במאי הקרוב
שובו של גלאגר. לטעמי, Liam Gallagher היה תמיד האח המוכשר פחות ב-Oasis, אבל זה לא הפריע לו להמשיך וליצור מהמקום שבו ההרכב התמסמס. הוא לקח את שאריות ההרכב, ללא אחיו נואל והרכיב את Beady Eye. אחרי אלבום בכורה סביר מינוס, הם מתכוונים להוציא את אלבומם השני BE לקראת הקיץ המתקרב. הסנונית הראשונה ממנו, Flick Of The Finger, נשמעת מאוד אואזיסית, ללא הפתעות יוצאות דופן, מה שבהחלט ישמח את מעריציה הותיקים של הלהקה.
כמובן שאי אפשר בלי שבדיה. והפעם יצא לי להקשיב לזמרת עם שם של רוזנת. קצת קשה לתאר בצורה אחרת את Anna Von Hausswolff, יוצרת צעירה משבדיה, שהוציאה לפני כשנה את אלבומה Ceremony ומתעתדת להפיץ אותו בארה"ב בקרוב. הקול שלה מזכיר את Kate Bush, מחד ואת Sussane Sundfor, מאידך, כך שלא חסר כאן פסנתר וקול שמרחף בחלל כדי לגרום לך להיבלע לתוך Mountains Crave הנפלא.
העמקים היפים של מונטריאול. אם ברוקלין מתחילה להסתמן כבירת האינדי של ארצות הברית, הרי שבקנדה תעשיית המוזיקה מתלהטת בעיקר במונטריאול. הדבר המהפנט האחרון ששמעתי משם הוא שיר יפהפה של הצמד Valleys שהוציא את השיר השני, Hounds, מתוך אלבום שייצא בסוף אפריל וייקרא Are You Going To Stand There And Talk Weird All Night (תודו שזה אחד השמות הטובים ששמעתם לאחרונה שניתנו לאלבום). בכל האופן, השיר משלב אלמנטים של פסנתר, מוזיקה קולנועית וקול שמיימי של הסולנית Matilda Perks. התוצאה נפלאה ומדגדגת היטב את האוזניים...
יופי של בוקר. איזה כיף להתעורר בבוקר לצלילי השיר Wakin On A Pretty Day, הסינגל הראשון והנפלא מתוך האלבום החדש של Kurt Vile, הידוע גם כסולן ההרכב War On Drugs. אז מלבד זה שהגנבתי לינק לשיר הנפלא הזה, אם תלחצו למעלה, הרי חייבים לתת במה לעוד שירים מתוך האלבום שנושא את אותו שם ומתגלה כלא פחות טוב מ-Smoke Ring For My Halo. הבחור עשה את זה הרבה יותר קל והגיע להופעה ברדיו K, רק עם הגיטרה האקוסטית שלו כדי לשיר את Never Run Away. אמנם האלבום הרבה יותר עשיר מוזיקלית, אבל אם זה הבסיס של השיר, תחשבו כמה אדיר הוא נשמע עם כל העיבוד מסביב. בקיצור, רוצו לשמוע, כנראה שזה אחד האלבומים הטובים בסביבה.
השועלים בודקים את אידיאל היופי. Foxes הוא שם הבמה של Louisa Rose Allen, זמרת שקרובה בשירתה ל-Bat For Lashes ול-Robyn, מה שמבטיח שילוב בין שירה יפה למקצב פופי. זה בדיוק מה שמקיים השיר, Beauty Queen, שמבקר את תפיסות היופי המודרניות, שמחפצנות את הנשים. אני לא בטוח עד כמה היא עקבית בחשיבה שלה, אבל השיר הזה נתפס חזק באוזניים אחרי שמקשיבים לו מספר פעמים.
אלקטרוניקה אנגלית. קצת קשה לדבר על סצינת הניו-וייב הבריטית בלי להתייחס לתרומה הייחודית של OMD, שזה השם המקוצר ל-Orchestral Manoeuvres In The Dark. החבר'ה האלה עושים מוזיקה מאז 1978 עם הפסקה של כמה שנים טובות מאמצע שנות ה-90 עד אמצע שנות ה-2000, אז הם החליטו לחזור עם גוון אלקטרוני יותר. האלבום החדש שלהם, English Electric, ה-12 בקריירה הארוכה שלהם, מעניק למאזינים בדיוק את מה שהם מצפים לו. הקטע Metroland אמנם שוחרר לפני כחודשיים, אבל עכשיו זו הזדמנות טובה להשתמש בו כצוהר לאלבום היפה הזה.
המעופפים מצמרות העצים. ההרכב הלונדוני, Treetop Flyers (איזה שם חביב...), מתעתדים להוציא בסוף אפריל את אלבום הבכורה שלהם, שייקרא The Mountain Move. בינתיים הם משחררים סינגל, Things Will Change, שהוא כולו שיר הודיה לימים נוסטלגיים, בערך בשנות ה-60 העליזות של קליפורניה, החל מהמוזיקה וכלה בקליפ שמלווה את השיר.
קצת נחת ממנצ'סטר. אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא רוו נחת גודלה השבוע, בעיקר לאור ההפסד של האדומים בדרבי לתכולים מהסיטי. יחד עם זאת, הם יכולים להריגע ביחד ולהאזין לרצועה החדשה של Jade Parker שמזכירה שעדיין אפשר לעשות מוזיקה בסגנון Morcheeba גם בתקופה בה הטריפ הופ כבר כמעט לא דומה למה שהיה פעם. Together יצא כחלק מ-EP קצרצר בן שני שירים, אבל עשיר בצלילים ובקול היפה של Jade. מומלץ בעיקר לשעות הלילה המאוחרות...
אבק בוהק. אמנם הרכב האם שלהם, Black Mountain מוכר יותר כהרכב רוק פסיכודלי, מה שלא מפריע ל-Amber Webber ו-Joshua Wells להקים פרוייקט צד בשם Lightning Dust. במסגרת הפרוייקט הזה הם הוציאו כבר מספר שירים, כאשר האלבום הבא שלהם, Fantasy, יהיה נטישה כמעט מלאה של הפסיכודליה לטובת אינדי דרים-פופ המבוסס על קלידים מינימליסטיים. בעיניי Diamond מצא חן...
אחד האלבומים הכי מצופים באפריל. יצא לפני פחות משבוע, הרי זה Overgrown של James Blake, היוצר האלקטרוני מבריטניה, שהימם את מבקרי המוזיקה עם אלבום הבכורה המעולה שלו James Blake שיצא לפני כשנתיים. אני מניח שיידרשו עוד מספר האזנות כדיל העריך כראוי את האלבום החדש. מה שבטוח שהוא צופן בתוכו מספר לא מבוטל של פנינים. אני התאהבתי ב-To The Last היפהפה.
זמר מתחת לרדאר. ישנם זמרים שחולפים מתחת לרדאר ולא תמיד זוכים להכרה השלמה לה הם זכאים. אני חושב ש-Denison Witmer הוא אחד מהאמנים החבויים, שמחכים לקבל הכרה משמעותית יותר. מעבר לעובדה שהוא הוציא כבר מספר לא קטן של אלבומים, הוא מתמחה בעיקר ביצירת גרסאות כיסוי יפהפיות לשירים של אחרים. אני היכרתי אותו בזכות גירסת הכיסוי המדהימה שלו ל-Suzanne של Leonard Cohen וכעת, לרגל הולדת בנו, הוא מחדש את השיר Asa שבמקור היה של Bry Webb, עוד זמר פחות מוערך מסצינת האינדי האמריקאית. הביצוע של Denison Witmer יפה במידה לא פחותה מהמקור ומביא את כל האלמנטים המוכרים מאלבומיו המקוריים. אז הנה הבמה הקטנה שאני יכול להעניק לו.
בדוק את הלב שלי. כנראה זשה משהו שהיו צריכים לעשות לגבי הרכב האינדי-פופ הסקוטי, The Pastels, שלא הוציאו אלבום מאז 1997, אך מעולם לא הודיעו על התפרקות רשמית. כעת הם חוזרים עם שיר חדש בשם Check My Heart מתוך אלבום שעתיד לצאת לקראת סוף מאי וייקרא Slow Summits. האווירה שנודפת מהשיר הזה מזכירה יותר את החופים של קליפורניה מאשר את האוויר הדחוס של גלאזגו, העיר בה הם התחילו לנגן בתחילת שנות ה-80 (!). לי הם נשמעים מאד רעננים גם עכשיו
לא נעלם החורף? ההתחממות האחרונה מבשרת ככל הנראה על סיומו של החורף, מה שבדרך כלל גורם לי לחפש כמה צלילים קרירים יותר. הפעם מצאתי שיר שהכותרת שלו, Wintertime, לא מבשרת על תוכנו. ה-Pajama People, הרכב ברוקלינאי רוקח לתוך קצת יותר משלוש דקות, שילוב של דאנס ואינדי פופ מהזן המשובח, שגורם לך להזיז את הרגליים. אם Cool Intentions, האלבום שהם עתידים להוציא בסוף החודש ימשיך באותו קו, נוכל ליהנות מעוד כמה טיפות מרעננות של מוזיקה משובחת מבירת האינדי המתחדשת של ארצות הברית
פגז מהעבר 2: רדיו אירופה החופשית. ב-12 לאפריל, 1983, הוציא הרכב אלמוני מ-Athens, Georgia את אלבום הבכורה שלהם. מעטים האמינו שההרכב הזה יהפוך תוך עשור לאחד ההרכבים המשפיעים בארצות הברית, עם מספר לא מבוטל של להיטי ענק. לפני 30 שנים, REM חלמו בקטן והוציאו את Murmur. השיר שפתח את האלבום (ואת הקריירה המפוארת שלאחר מכן) הוא Radio Free Europe שדיבר על חזון אוטופי בו אירופה חופשית מהמגבלות והגבולות ששכנו בה. ממרומי 2013, כאשר האיחוד האירופי שריר וקיים, השיר הזה הופך למעין דבר נבואה מוקדם, המבשר את אירופה המשוחררת והחופשייה, בדיוק כמו הרדיו שהם שרו עליו דאז... 

Friday 5 April 2013

ממתקים לשבת: העונות מתחלפות, המוזיקה נשארת

פגז מהעבר 1: גם צבא של שבע אומות לא יעצור אותם. כך לפחות זה נראה כשהצמד המוכשר שהרכיב את The White Stripes, המתופפת Meg White והגיטריסט Jack White, הוציאו את הסינגל המוביל מתוך אלבומם הרביעי Elephant, שנקרא Seven Nation Army. אבל החגיגה נגמרה ב-2011, כשהצמד הזה הודיע על פנייה לדרכים שונות. מבט לאחור, 10 שנים כמעט לאחר ששוחרר Elephant, ב-1 לאפריל 2003, מראה שריף הגיטרה של ג'ק בשיר הזה בשילוב עם התיפוף של מג הפכו למקצב איקוני של תחילת המילניום. מה שהופך את השיר הזה למרענן רשמי כמעט תמידי הוא היכולת הבלתי מוסברת שלו להתיק את רגליי מהרצפה ולנענע את הראש בתנועות קצובות. כנראה שזה מה שעושה שיר לגדול במיוחד.
הנערה שהצליחה להימלט. ובכן, Dido הצליחה להימלט למשך כמעט חמש שנים מאורותיהם הבוהקים של עולם השעשועים וצמצמי מצלמות הפאפראצ'י. היא התחתנה ואפילו הספיקה ללדת והנה היא חוזרת עם אלבום רביעי ששמו Girl Who Got Away שמביא בדיוק את הסחורה שמעריציה ציפו לה: בלדות שקטות, שירי אהבה מתקתקים-מרירים המעוטרים בקולה המלאכי של Dido. לא מדובר באלבום פורץ דרך, אבל יש בו כמה שירים שנעים לאוזניים לשמוע. אחד מהם הוא דווקא ביצוע אקוסטי שלא נכנס לאלבום של שיר הנושא, בו היא מפגינה את יכולותיה הקוליות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
 
ציד מכשפות. צמד בריטי בשם Witch Hunt מבטיח לייר משהו שנע בין דרים פופ לרוק רך. לקראת צאת האלבום הראשון שלהם בסוף אפריל, הם מוציאים את הסינגל Crawl שיהווה שיר הנושא של האלבום. דבר אחד די בטוח כבר מהשמיעה ראשונה של הסינגל הזה: הקול של Louisa Osborne מכשף והשילוב בינה לבין Chris Mulligan יכול להוליד בעתיד עוד כמה דברים מעניינים. אחלה שיר
טיול בין אגמים קנדיים. אחד מהרכבי האינדי-פרוגרסיב הטובים שמסתובבים בקנדה בשנים האחרונות הם ה-Besnard Lakes, רביעייה שהתחילה בבעל ואישה שצירפו אליהם עוד שני חברים מאיזור מונטריאול. עד כה הם הוציאו שלושה אלבומים די מוצלחים, כשהרביעי שיצא זה עתה, Until In Excess, Imperceptible UFO, ממשיך באותו קו של פרוגרסיב עם אלמנטים של אינדי. השיר The Specter מייצג את הקו שמוביל האלבום הזה ונראה שיש לחבר'ה האלה מה לתת...
 
הכוח הימי מבריטניה. הרכב האינדי האנגלי מברייטון, British Sea Power, חזרו השבוע עם אלבום שישי בשם Machineries Of Joy. הבשורה הטובה היא שהאלבום הזה מעלים במידה רבה את Valhalla Dancehall החלש מ-2011 ושוב אפשר לשמוע את הקול של Scott Wilkinson מפציע בבהירות ולא עטוי בהפקת יתר. שיר הנושא מהאלבום הוא מהווה מפתן חביב לאלבום המעניין הזה, אז כדאי להתחיל ממנו...
יש עדיין טריפ הופ בעולם. מסתבר שיש עדיין אנשים שמנסים לעשות טריפ-הופ איכותי גם במילניום הנוכחי. אחד ההרכבים האלה נקרא The Blue Square ששיחררו בשבוע האחרון סינגל בשם Psyche Trip שנשמע בדיוק כמו שהוא נקרא. שיר עם מקצב שמאד דומה לקטעים האפלים של Tricky ו-Massive Attack עם נגיעות ג'ז שמלטפות את המקטע לקראת סופו. שיר נהדר להירדם איתו.

זמזום האהבה. מסתבר שיש זמרת בשם Anika שעומדת להוציא EP שכולו מוקדש לגרסאות כיסוי של אמנים אחרים. למרות שהגרסא המקורית של Love Buzz שנוצר על ידי Shocking Blue נשמעת אפלה כבר במקור, Anika מטעינה אותו בבאס דומיננטי לא מהעולם הזה, שהופך אותו לשיר שהלילה היה מתחבא ממנו...
קרוסלה מרקידה. ההרכב Carousel, צמד של יוצרים שנפגשו בברקלי והמשיכו משם לברוקלין היא די פשוטה -לגרום לאנשים לרקוד. הסינגל החדש שהם הוציאו השבוע, Another Day, משרת היטב את המטרה הזו. מדובר בשיר סינת'-פופ מהודק עם ניחוחות חזקים של אייטיז. כרגע אין עדיין אלבום שמחכה באופק, אבל אם זה יקרה, הרי זה משובח
 
פגז מהעבר 2: לפני 20 שנה, ב-5 לאפריל 1993, הוציא David Bowie את אלבומו ה-18 שנקרא Black Tie, White Noise. האלבום הזה היה הראשון שלו בניינטיז, אליו הוא הגיע אחרי שהוא הספיק לחזור מסיבוב ההופעות Sound And Vision ולהינשא לדוגמנית אימאן. האלבום לא נחשב לאחת מפסגות היצירה של בואי, אבל הסינגל הראשון שיצא ממנו Jump, They Say זכה להקרנות רבות ב-MTV, משתי סיבות עיקריות. הראשונה שמדובר בדיוויד בואי כך שלא משנה מה הוא ישיר, ישמיעו אותו ושתיים, זה הקליפ האסתטי והמסוגנן עם הלוק העתידני שליווה אותו. אז קצת כדי לרענן את הזכרון, שווה לדלג מעט אחורה.
אוהבים את ברלין. ת'אמת שקשה לא להתאהב בעיר הזאת. יש בה הכל, החל ממבנים היסטוריים יפהפיים, פארקים עירוניים ירקרקים ועד חיי לילה מהמהנים שיש ביבשת השינה. כנראה שזה מה שמשך אותי להקשיב לשיר Berlin Lovers של Still Corners. נשארתי שם בגלל הקליפ שמתאר סיפור אהבה של צעירים החולקים יחד את אהבתם להחלקה על הקרח וגם בגלל הקול של הזמרת Tessa Murray. האלבום שלהם אמור לצאת בתחילת מאי וייקרא Strange Pleasures, לי דווקא ההנאה מהחלקה על הקרח לא נראתה כל כך מוזרה....
עוד שירי זאבים. זאבים ממשיכים להיות נושא אהוב על מחברי שירים, בעיקר מהצד הפולקי של הסקאלה המוזיקלית. אני לא בטוח שהצמד מלידס שנקרא Fossil Collective קרוב יותר לשוגייז או לפולק, אבל הסינגל החדש שהם הוציאו השבוע, Wolves, הוא הסנונית השנייה לקראת אלבום הבכורה שלהם שייצא במהלך אפריל וייקרא, Tell Where I Lie ואז נוכל לדעת אם יש בקנקן משהו מעבר לטיזר הנחמד הזה.
 
ריהאנה השבדית? ובכן, לא ממש. Tove Lo היא אמנית שבדית משטוקהולם שהוציאה השבוע את הסינגל Habits. מלבד הדימיון העז לאמנית סקנדינבית אחרת, Lykke Li, שאמורה לחזור השנה עם אלבום חדש ומסקרן, השיר מאד דומה ללהיטה האחרון של ריהאנה. אני מניח שלשיר הזה יש פוטנציאל לזרוק אותה למיינסטרים. אם זה לא יקרה, זה עדיין יהיה אחד משירי ההשתכרות וההתמסטלות היותר כיפיים ששמעתי לאחרונה.
ממשיכים לשוט באגמים גדולים. John Smith הוא אמן אירי שממשיך את המסורת Damien Rice הנפלא עם פולק אירי מלא נשמה וגיטרה אקוסטית. הדמיון לא נפסק רק בסגנון המוזיקלי, אלא גם בפרטנרית שליוותה את שניהם באלבומיהם וזמרת נפלאה בפני עצמה, Lisa Hannigan. החיבור בינה לבין סמית' מצויין באופן שלא כל כך מפליא, כך ש-Salty And Sweet הוא שיר יפהפה מתוך אלבומו החדש של סמית' שנקרא Great Lakes.
תן לי לחזור פנימה. זה לפחות מה שמבקשת Jenny Lewis, הסולנית האדמונית והמחוננת של Rilo Kiley, אחד מהרכבי האינדי הטובים יותר שהתפרקו ב-2011. השבוע התפלאתי לגלות שהם הוציאו אלבום חדש, אלא שדי מהר התברר לאכזבתי שמדובר באוסף של קטעים שלא שוחררו בעבר. מצד אחד, די מבאס שהם לא חזרו לעבוד יחד, אבל מצד שני, מדובר בעוד כמה הזדמנויות לשמוע אותם שוב. Let Me Back In הוא רק אחד השירים היפהפיים שאפשר למצוא ב-Rkives. 
 
סולמות ונחשים. אחרי ששיתפה קצת פעולה עם Hot Chip, הזמרת Valentina שמבלה את זמנה בין איטליה לבריטניה, עומדת להוציא EP בשם Wolves במאי הקרוב (2013). השבוע היא שחררה שיר שנקרא Ladders, שנע בין Jessie Ware לבין Bat For Lashes. אם זה סגנון המוזיקה שאתם אוהבים, שווה לתת לה האזנה. אם לאו, אפשר לנסות, מקסימום תמיד אפשר לגלול למטה.
שובו של הארגנטינאי משבדיה. אחד אמני האינדי-פולק שאני מעריך כיום מסקנדינביה הוא Jose Gonzalez שקנה את עולמי עם חידוש מהמם ל-Teardrop האלמותי של Massive Attack. כעת הוא הולך להוציא יחד עם ההרכב שלו, Junip, את אלבומם השני שייקרא באופן פשוט למדי Junip. בניגוד לגישה האקוסטית של גונזלז בקריירת הסולו שלו, כאן הוא משלב יותר אלמנטים מוזיקליים יחד עם חבריו האחרים לשלישייה. השיר שהם הוציאו השבוע לקדם את האלבום, Your Life, Your Call, נהנה הן מקליפ משובח והן ממילים ולחן מדוייקים, שמבליטים את קולו הפולקי של הזמר השבדי-ארגנטינאי הזה. שווה להמתין לאלבום המלא.
פגז מהעבר 3: בחמישי באפריל 1994, לפני 19 שנים ישב בחור צעיר בן 27 ב-Lake Washington וכתב מכתב לחברו הדימיוני מימי הילדות בשם בודה ובו הצהיר כי אבדה לו חדוות היצירה כבר שנים רבות. הוא חתם את המכתב בפניה אישית יותר. "קורטני, המשיכי הלאה. עבור פרנסס, למען חייה, שיהיו הרבה יותר טובים בלעדיי, אני אוהב אותך..." אחרי שלושה ימים הגיע חשמלאי להתקין מערכת אזעקה ומצא את גופתו של קורט קוביין. האדם ששר כל כך הרבה על בדידות, ניכור וזעם נעורים ביטא את הסבל של דור ה-X על הבמה. אולי בגלל זה, Seasons In The Sun, תמיד נשמע לי כמו שיר פרידה אולטימטיבי של קוביין, בו הוא מחליף את מקומו עם דייב גרוהל על התופים (ודייב מחליף את קריסט נובוסליק על הבס, כשהאחרון ממשיך לגיטרה של קוביין...). חילופי העונות, כמו גם חילופי התפקידים בין חברי ההרכב, תמיד הקסים אותי, רק חבל שהבחור הנפלא הזה כבר לא איתנו יותר מדי זמן.