Pick 5: חמישייה של Kathleen Edwards

תוך כדי דפדוף קצרצר ב-NPR לפני כחודש, נפלו עיניי על אלבום של יוצרת אינדי קנדית בשם קתלין אדוארדס (Kathleen Edwards). האלבום נקרא Voyageur ומסתבר שמדובר באלבום הרביעי של העלמה הזאת מאוטווה, קנדה. קריאה של התקציר העלתה כי ג'סטין ורנון (Justin Vernon) מבון איבר (Bon Iver), שהוא גם בן זוגה לחיים של אדוארדס, הניח את ידיו המופלאות על האלבום הזה, שמכיל בתוכו הרבה רגש, חלקו מתפרץ על גיטרות חשמליות וחלקו עושה זאת בשקט עדין במיוחד. לאחר כמה שמיעות של האלבום, הוא בינתיים נכנס לרשימת הפייבוריטים שלי השנה, וכבר ציינתי זאת ברשימה הקודמת בו נתתי ייצוג ל-Chameleon/Comedian הנפלא. אז הנה חמישייה של אדוארדס, תהנו...

השיר Alicia Ross הוא כנראה אחד השירים המצמררים ששמעתי לאחרונה. אדוארדס שרה מנקודת מבטה של נערה צעירה: "אמא, האם את יכולה לשמוע אותי? בעת שנגררתי בסיגריה האחרונה של היום. הוא משך אותי כל כך חזק, ממפתן הדלת האחורית שלי". מכאן, די ברור על מה השיר מדבר והניגוד בין ההרמוניה שבשירתה של אדוארדס לבין המילים הקשות שהיא מטיחה אל המיקרופון רק מתעצמת עד סופו של השיר בו היא מסכמת: "והוא השכיב אותי בגינתו, כל השנים האלה, ראיתי אותו משגיח בי, הוא לקח אותי, אמא, כדי שלעולם לא אוכל לספר לך על זה, ועכשיו אני נערה שאת פניה לא ישכחו". אליסיה רוס הייתה בת 25 בעת שנרצחה לאחר אונס בעיירה שקטה בשם מרקהם באונטריו, קנדה, בבוקר של חודש אוגוסט 2005. השיר, כמובן, מוקדש לה ומסופר מנקודת מבטה. קשה שלא להתרגש לאור ההבנה שהשיר מגיע מהמקום הכי כואב שאפשר לתאר. השיר הזה מופיע באלבומה השני Asking For Flowers מ-2008. 

Copied Keys מתוך האלבום השני שלה, Back To Mine מ-2005, מדבר על המורכבות של היחסים בינו לבינה. "זו אינה העיר שלי ולעולם לא תהיה", היא שרה וממשיכה, "זו הדירה שלנו מלאה בחפצים שלך, אלו החיים שלך ולי יש מפתחות משוכפלים". השיר מתנגן על הגבול של קאנטרי רוק ואינדי עם נגיעות של פולק, בהחלט שיר מעולה שלה.

For The Record סוגר את אלבומה האחרון Voyageur מ-2012. הוא מתחיל בצורה אינטימית עם צלילי פעמונים ואורגן מינורי, אליהם מצטרף התוף באיטיות וגיטרה שמייללת חרישית מאחור, הבונים יחדיו בלדת נסיעה שמתיישבת היטב עם שמש שוקעת בצד ימין של הרכב. שיר נהדר שמדגיש את קולה של אדוארדס לצד עיבוד של ג'סטין ורנון, שמשחק אותה קצת נייג'ל גודריץ' בשיר הזה. 

Chameleon/Comedian, לעומתו, הוא כבר לגמרי שיר של בון איבר שהתפלק לאלבום הזה, עם כל היללות ברקע שמאפיינות את שיריו של ורנון. אדוארדס שרה "אינני צריכה פאנץ' ליין" בעודה מדברת על הגבול הדק בין קומיקאי לזיקית. הגיטרה האקוסטית מצטרפת ליללות ואפשר אפילו לשמוע את קולו של ורנון מלווה ברקע. פשוט שיר פנטסטי מאלבום שעוד יותיר רשמים בסיכומי סוף השנה. 

את הרשימה בחרתי לסיים עם Goodnight California, שנשמע לגמרי כמו שיר בוקרים, בעיקר כשמצטרפת המפוחית בסוף השיר. באלבום Asking For Flowers היא הביאה את הקאנטרי רוק שלה לדרגות גבוהות מאלבומים קודמים וזה ניכר כבר בעיבוד המצויין של השיר המסיים הזה. זה בקלות היה יכול להיגמר כמו שיר של שריל קרואו (Sheryl Crow), אבל זה הרבה יותר טוב...

אחלה סופ"ש