Saturday 24 August 2013

שירים שימלאו לכם את השבוע #2


השבוע ניתן כבוד לאלבום אמריקנה יפהפה בן עשר, נדלג ללורה וירס המצוינת ונדלג אחורה בזמן ל-Mabic Street Preachers ול-Travis שחוזרים עם אלבום חדש. בדרך נעצור אצל המחווה היפה של נקמת הטרקטור לרבי משה בן עזרא, נקשיב קצת למטאל גותי נורווגיה של Ulver וניפרד (מהמלאך) גבריאל בלחסן שלקח אתו השמימה השבוע את אחד מכישרונות המוזיקה הטובים שידעה ישראל בשנים האחרונות.

יום ראשון: Over The Rhine - Ohio

Over The Rhine אינם מוכרים בארץ. למען האמת, הם לא ממש מוכרים גם בארה"ב, אם מתייחסים לדף הפייסבוק שלהם. יחד עם זאת, מדובר בהרכב אמריקנה-פולק די ותיק שפועל מ-1989. התשתית של ההרכב הם בעל ואישה עונים לשם קארין ברגקויסט (Karin Bergquist) ולינפורד דטויילר (Linford Detweiler), שיוצרים מוזיקת אמריקאנה פולק יפהפייה, הנשענת בעיקר על פסנתר, גיטרה אקוסטית וקולה הנפלא של קארין. השילוב ביניהם ייצר לפני 10 שנים את Ohio, הביטוי המזוקק ביותר של שניהם, כשהם שרים בערגה על השכונה שעל שמה הם נקראים, בעיר סינסינטי
(Cincinnati). אז כדי לחגוג את האלבום הזה, בחרתי בביצוע אקוסטי של שני שירים ממנו, Changes Come ו-Ohio. שווה האזנה.

Ohio

Changes Come

יום שני: Laura Veirs -Warp And Weft

Laura Veirs מסתובבת בסצנת הפולק האמריקאית כבר די הרבה זמן. אמנם היא התחילה עם אלבום ראשון ב-1999, אבל לקחו לה כמה שנים טובות עד שהוציאה את July Flame הנפלא ב-2007. בינתיים היא לקחה הפוגה ועשתה אלבום פולק לילדים לרגל הפיכתה לאם בעצמה והנה היא חוזרת עם אלבום שביעי בשם Wrap And Weft. אפשר להתאהב באלבום כבר מהשמיעה הראשונה, בטח שאחרי כמה שמיעות שבאות לאחריה. מסתבר ש-2013 היא שנה מצוינת לפולק הנשי באמריקה (עם Torres, Alela Diane והלורה האחרת, Laura Marling), אבל מי אני שאתלונן על כך...


  יום שלישי: גבריאל בלחסן - רכבות

זה היה כל כך ברור וצפוי, אך בה בעת כל כך עצוב. גבריאל בלחסן, מיוצריה המוכשרים של המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות ולשעבר חלק מלהקת אלג'יר, החזיר את נשמתו לבורא בגיל 37. זה אותו בורא שממנו ניסה להימלט בגיל צעיר, זה שיצר עבורו חלל שלא הצליח למלא לאורך חייו, אלא דרך תחליפים שנעו בין מוזיקה לסמים. פתאום התעוררו הרבה אנשים ושאלו לאן נעלם גבריאל בלחסן? ואיך זה שלא שמענו עליו קודם? מי שהיה שומע את המילים שלו לפני כן היה מבין, שבלחסן רצה בעיקר להעביר לנו את הקולות הסמויים מהאוזן, את המציאות הישראלית בצורתה הבוטה ביותר. כל זה לווה במלחמה מתמדת עם שדים שהסעירו את רוחו ולא נתנו לו מנוח עד לשבוע שעבר. הדבר הכי קרוב במוזיקה הישראלית לקורט קוביין (מבחינת הכתיבה החצי אבדנית), נפטר לבד, בביתו בתלמי אליהו, במקום שבו החל את חייו וממנו נמלט. אני פגשתי אותו אחרי השירות הצבאי (מוזיקלית בלבד, לצערי), דרך רכבות (1999), אלבום הבכורה הזועק שלו, שה\בו הוא פשוט ירה עליי את מילותיו הצורבות ללא רחם. לא הייתי מוכן לזה וזרקתי את הדיסק הצידה אחרי שני שירים. אחרי כמה שנים חזרתי אליו והבנתי שפספסתי את שיר הנושא רכבות בכמה שנים. האלבום כולו נכתב מתוך החוויה שעבר גבריאל בבית החולים הפסיכיאטרי ודווקא השיר הזה מדגים את הניגוד הבלתי נתפס בין פסימיות וסוף החיים לבין אופטימיות נשגבת שנכתבת כך:

"אל ייאוש, יהיה טוב, אתה אומר. 
אתה מבלף, אתה משקר. 
אין לך מושג, כלום, נאדה. 

כמו סרט רע עם סאונד גרוע ותסריט עלוב. 
הים רע בחושך. 

מזל שיש מנורות, 
מזל שיש סיגריות שמפיגות את הבדידות, 
זה הבית הזה. 

זה הקירות האלה, 
והמכנסיים של המשוגעים שתלויים על הקיר, 
אני אומר לכם, 

אבל יהיה טוב, 
אני בטוח." 


תנוח על משכבך בשלום, גבריאל...
רכבות

יום רביעי: Ulver - Messe I.X-VI.X
אני לא אוהב מטאל או מוזיקה גותית יותר מדי. אבל השבוע יצא לי לשוטט בבנדקאמפ ולשמוע אלבום של להקה נורווגית בשם Ulver, שעושה בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית באלבום האחרון שלה. יחד עם זאת, מה שתפס לי את האוזן הוא דווקא הקטע הפותח של האלבום שנקרא As Syrians Pour In, Lebanon Grapples With Ghosts Of A Bloody Past, או בתרגום חופשי "כשהסורים זבים מדם, לבנון מתמודדת עם רוחות הרפאים של עברה המדמם". אין דבר מהפנט מהקטע הזה, שמתחבר לעולם בו מכוניות תופת מתפוצצות בליבה המדמם של לבנון לצד ילדים ששוכבים חסרי רוח חיים בפרבריה של דמשק. קטע חזק, אלבום נפלא!

יום חמישי:  Travis - Where You Stand 

Travis תמיד היו שם ברקע. מדי פעם הם הצליחו להבליח למיינסטרים עם שירים/קליפים חצי-קומיים כמו Sing ו-Why Does It Always Rain On Me. אבל זה היה די מזמן, בשלהי ימי הבריט-פופ של סוף המילניום הקודם. מאז הם לא ממש עשו דברים שזכו לבולטות יוצאת דופן. מה שמרשים זה כוח ההתמדה של ההרכב הזה, שממשיך עם כל ארבעת חבריו המקוריים מגלזגו משנת 1990. אלבומם החדש, Where You Stand, מזכיר את אלבומיהם הטובים יותר ואולי קצת מאוחר מדי לז'אנר הזה שנשטף על ידי גלי אינדי, אבל מי יודע, אולי הם שוב יזכו לעדנה מחודשת...
יום שישי: נקמת הטרקטור - מה לאהובי

נקמת הטרקטור הם תופעה יוצאת דופן בעולם המוזיקה בישראל. היכולת של ההרכב הזה לשלב בין מגוון תחומים: שירה, מחול, נגינה, תאטרון וקולנוע הופכת אותם לאחת הלהקות הרב-גוניות שקיימות בארץ. הפרויקט החדש שלהם הוא מה לאהובי, שעושה כבוד לאחד המשוררים הגדולים של ספרד, רבי משה בן עזרא. אם השם נשמע לכם מוכר, זה כיוון שהוא חיבר את המזמור הידוע של תפילת הנעילה - "אל נורא עלילה". נקמת הטרקטור עושים כאן מוזיקה אוריינטלית עם כל מרכיבי הרוק המוכרים וזה יוצא נפלא. לרוץ לקנות!

יום שבת: Manic Street Preachers - If You Tolerate This, Your Children Will Be Next

לפני 15 שנים, יצא הסינגל הראשון של Manic Street Preachersמתוך אלבומם החמישי, This Is My Truth, Tell Me Yours. השיר נכתב על פי כתביו של ג'ורג' אורוול ב-הומאז' לקטלוניה וקיבל את שמו מכרזות של הרפובליקנים (Republicans) בתקופת מלחמת האזרחים בספרד נגד הלאומנים (Nationalists), שקראו לצעירים בוויילס להתגייס למאבק הלאומי של ספרד מתוך התהייה שאם "נסבול את זה, ילדינו יהיו הבאים בתור". 15 שנים אחרי הסינגל (עשרות שנים אחרי אותה מלחמה...), התמונות מרחובות סוריה מעלים את אותן תהיות ישנות על גבול הסובלנות וההתערבות האנושית בפשעים נגד האנושות. קשה להכריע מוסרית, לא בטוח שזה אפשרי כשהמצבים כל כך מורכבים, אבל יש בעצם החשיבה התחלה של מעשה ואולי משהו כן יקרה וישנה את המציאות הנוראית שמתרחשת שם כיום.

No comments:

Post a Comment