שירים שימלאו לכם את השבוע #2

השבוע ניתן כבוד לאלבום אמריקנה יפהפה בן עשר, נדלג ללורה וירס המצוינת ונדלג אחורה בזמן ל-Mabic Street Preachers ול-Travis שחוזרים עם אלבום חדש. בדרך נעצור אצל המחווה היפה של נקמת הטרקטור לרבי משה בן עזרא, נקשיב קצת למטאל גותי נורווגיה של Ulver וניפרד (מהמלאך) גבריאל בלחסן שלקח אתו השמימה השבוע את אחד מכישרונות המוזיקה הטובים שידעה ישראל בשנים האחרונות.

יום ראשון: Over The Rhine - Ohio

Over The Rhine אינם מוכרים בארץ. למען האמת, הם לא ממש מוכרים גם בארה"ב, אם מתייחסים לדף הפייסבוק שלהם. יחד עם זאת, מדובר בהרכב אמריקנה-פולק די ותיק שפועל מ-1989. התשתית של ההרכב הם בעל ואישה עונים לשם קארין ברגקויסט (Karin Bergquist) ולינפורד דטויילר (Linford Detweiler), שיוצרים מוזיקת אמריקאנה פולק יפהפייה, הנשענת בעיקר על פסנתר, גיטרה אקוסטית וקולה הנפלא של קארין. השילוב ביניהם ייצר לפני 10 שנים את Ohio, הביטוי המזוקק ביותר של שניהם, כשהם שרים בערגה על השכונה שעל שמה הם נקראים, בעיר סינסינטי
(Cincinnati). אז כדי לחגוג את האלבום הזה, בחרתי בביצוע אקוסטי של שני שירים ממנו, Changes Come ו-Ohio. שווה האזנה.

Ohio

Changes Come

יום שני: Laura Veirs -Warp And Weft

Laura Veirs מסתובבת בסצנת הפולק האמריקאית כבר די הרבה זמן. אמנם היא התחילה עם אלבום ראשון ב-1999, אבל לקחו לה כמה שנים טובות עד שהוציאה את July Flame הנפלא ב-2007. בינתיים היא לקחה הפוגה ועשתה אלבום פולק לילדים לרגל הפיכתה לאם בעצמה והנה היא חוזרת עם אלבום שביעי בשם Wrap And Weft. אפשר להתאהב באלבום כבר מהשמיעה הראשונה, בטח שאחרי כמה שמיעות שבאות לאחריה. מסתבר ש-2013 היא שנה מצוינת לפולק הנשי באמריקה (עם Torres, Alela Diane והלורה האחרת, Laura Marling), אבל מי אני שאתלונן על כך...


  יום שלישי: גבריאל בלחסן - רכבות

זה היה כל כך ברור וצפוי, אך בה בעת כל כך עצוב. גבריאל בלחסן, מיוצריה המוכשרים של המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות ולשעבר חלק מלהקת אלג'יר, החזיר את נשמתו לבורא בגיל 37. זה אותו בורא שממנו ניסה להימלט בגיל צעיר, זה שיצר עבורו חלל שלא הצליח למלא לאורך חייו, אלא דרך תחליפים שנעו בין מוזיקה לסמים. פתאום התעוררו הרבה אנשים ושאלו לאן נעלם גבריאל בלחסן? ואיך זה שלא שמענו עליו קודם? מי שהיה שומע את המילים שלו לפני כן היה מבין, שבלחסן רצה בעיקר להעביר לנו את הקולות הסמויים מהאוזן, את המציאות הישראלית בצורתה הבוטה ביותר. כל זה לווה במלחמה מתמדת עם שדים שהסעירו את רוחו ולא נתנו לו מנוח עד לשבוע שעבר. הדבר הכי קרוב במוזיקה הישראלית לקורט קוביין (מבחינת הכתיבה החצי אבדנית), נפטר לבד, בביתו בתלמי אליהו, במקום שבו החל את חייו וממנו נמלט. אני פגשתי אותו אחרי השירות הצבאי (מוזיקלית בלבד, לצערי), דרך רכבות (1999), אלבום הבכורה הזועק שלו, שה\בו הוא פשוט ירה עליי את מילותיו הצורבות ללא רחם. לא הייתי מוכן לזה וזרקתי את הדיסק הצידה אחרי שני שירים. אחרי כמה שנים חזרתי אליו והבנתי שפספסתי את שיר הנושא רכבות בכמה שנים. האלבום כולו נכתב מתוך החוויה שעבר גבריאל בבית החולים הפסיכיאטרי ודווקא השיר הזה מדגים את הניגוד הבלתי נתפס בין פסימיות וסוף החיים לבין אופטימיות נשגבת שנכתבת כך:

"אל ייאוש, יהיה טוב, אתה אומר. 
אתה מבלף, אתה משקר. 
אין לך מושג, כלום, נאדה. 
כמו סרט רע עם סאונד גרוע ותסריט עלוב. 
הים רע בחושך. 
מזל שיש מנורות, 
מזל שיש סיגריות שמפיגות את הבדידות, 
זה הבית הזה. 
זה הקירות האלה, 
והמכנסיים של המשוגעים שתלויים על הקיר, 
אני אומר לכם, 
אבל יהיה טוב, 
אני בטוח." 

תנוח על משכבך בשלום, גבריאל...
רכבות

יום רביעי: Ulver - Messe I.X-VI.X
אני לא אוהב מטאל או מוזיקה גותית יותר מדי. אבל השבוע יצא לי לשוטט בבנדקאמפ ולשמוע אלבום של להקה נורווגית בשם Ulver, שעושה בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית באלבום האחרון שלה. יחד עם זאת, מה שתפס לי את האוזן הוא דווקא הקטע הפותח של האלבום שנקרא As Syrians Pour In, Lebanon Grapples With Ghosts Of A Bloody Past, או בתרגום חופשי "כשהסורים זבים מדם, לבנון מתמודדת עם רוחות הרפאים של עברה המדמם". אין דבר מהפנט מהקטע הזה, שמתחבר לעולם בו מכוניות תופת מתפוצצות בליבה המדמם של לבנון לצד ילדים ששוכבים חסרי רוח חיים בפרבריה של דמשק. קטע חזק, אלבום נפלא!

יום חמישי:  Travis - Where You Stand 

Travis תמיד היו שם ברקע. מדי פעם הם הצליחו להבליח למיינסטרים עם שירים/קליפים חצי-קומיים כמו Sing ו-Why Does It Always Rain On Me. אבל זה היה די מזמן, בשלהי ימי הבריט-פופ של סוף המילניום הקודם. מאז הם לא ממש עשו דברים שזכו לבולטות יוצאת דופן. מה שמרשים זה כוח ההתמדה של ההרכב הזה, שממשיך עם כל ארבעת חבריו המקוריים מגלזגו משנת 1990. אלבומם החדש, Where You Stand, מזכיר את אלבומיהם הטובים יותר ואולי קצת מאוחר מדי לז'אנר הזה שנשטף על ידי גלי אינדי, אבל מי יודע, אולי הם שוב יזכו לעדנה מחודשת...

יום שישי: נקמת הטרקטור - מה לאהובי

נקמת הטרקטור הם תופעה יוצאת דופן בעולם המוזיקה בישראל. היכולת של ההרכב הזה לשלב בין מגוון תחומים: שירה, מחול, נגינה, תאטרון וקולנוע הופכת אותם לאחת הלהקות הרב-גוניות שקיימות בארץ. הפרויקט החדש שלהם הוא מה לאהובי, שעושה כבוד לאחד המשוררים הגדולים של ספרד, רבי משה בן עזרא. אם השם נשמע לכם מוכר, זה כיוון שהוא חיבר את המזמור הידוע של תפילת הנעילה - "אל נורא עלילה". נקמת הטרקטור עושים כאן מוזיקה אוריינטלית עם כל מרכיבי הרוק המוכרים וזה יוצא נפלא. לרוץ לקנות!

יום שבת: Manic Street Preachers - If You Tolerate This, Your Children Will Be Next

לפני 15 שנים, יצא הסינגל הראשון של Manic Street Preachersמתוך אלבומם החמישי, This Is My Truth, Tell Me Yours. השיר נכתב על פי כתביו של ג'ורג' אורוול ב-הומאז' לקטלוניה וקיבל את שמו מכרזות של הרפובליקנים (Republicans) בתקופת מלחמת האזרחים בספרד נגד הלאומנים (Nationalists), שקראו לצעירים בוויילס להתגייס למאבק הלאומי של ספרד מתוך התהייה שאם "נסבול את זה, ילדינו יהיו הבאים בתור". 15 שנים אחרי הסינגל (עשרות שנים אחרי אותה מלחמה...), התמונות מרחובות סוריה מעלים את אותן תהיות ישנות על גבול הסובלנות וההתערבות האנושית בפשעים נגד האנושות. קשה להכריע מוסרית, לא בטוח שזה אפשרי כשהמצבים כל כך מורכבים, אבל יש בעצם החשיבה התחלה של מעשה ואולי משהו כן יקרה וישנה את המציאות הנוראית שמתרחשת שם כיום.

חמישה שירי סליחה ועוד אחד על חוסר מחילה

יום הכיפורים ממשמש ובא, נכיר כי הרחובות שקטים יחסית וההכנות לסעודה המפסקת מגיעות לשיאן. אז לפני שהארץ תשקוט ולא נוכל לשמוע כל כך מוזיקה, הנה 5 שירים על סליחות ועוד אחד על משהו שאין לו מחילה. גמר חתימה טובה!

1) Justin Townes Earle - Someday I'll Be Forgiven For This 

ג'סטין טאונס ארל (Justin Townes Earle) הוא זמר אמריקאנה-קאנטרי אמריקאי, שהוציא עד עכשיו חמישה אלבומים החל מ-2007. Someday I'll Be Forgiven For This מופיע באלבומו הרביעי, Midnite At The Movies מ-2009, ומספר סיפור על פרידה נוגה בין בני זוג, כשג'סטין מבטיח שיום אחד כל אחד מהם יקבל מחילה על מעשיו. שיר יפהפה של זמר שכנראה יישאר בשוליים הצפופים של הקאנטרי האמריקאי ואם זה לא יפגע ביצירות שלו אז טוב שכך....

2) The Smashing Pumpkins - To Forgive 

שיא הקריירה של הסמאשינג פאמפקינס (The Smashing Pumpkins) היה ב-1995, בזמן שהם הוציאו את אלבומם הכפול, Mellon Collie And The Infinite Sadness, שמיצב אותם קרוב יותר למיינסטרים מכל אלבום אחר שלהם. השיר To Forgive מופיע בחלק הראשון של האלבום הכפול הזה, שנקרא Dawn To Dusk, והוקלט עם טייק אחד של גיטרה, באלבום שדווקא משופע בעריכה טכנולוגית ולופים בחלק מהשירים. אמנם לא השיר הכי מוכר שלהם, אך בהחלט אחד משירי הסליחה היפים יותר שאני מכיר.

3) Bryan Adams - Please Forgive Me 

בריאן אדמס (Bryan Adams), זמר הרוק הקנדי, כבר לא זוכה לכותרות בשנים האחרונות וניכר ששיאו כבר מאחוריו, אבל בשנות ה-90 של המאה הקודמת הוא היה הדבר הכי לוהט בתחום בלדות העצמה (זה נראה לי התרגום הראוי ל-Power Ballads...). באלבום האוסף, So Far So Good מ-2003, הוא שחרר סינגל חדש אחד, Please Forgive Me, שהפך לאחד השירים הפופולריים שלו אי-פעם. אני לא חסיד גדול של בריאן אדמס, אבל זה אולי אחד השירים שלו שאני עדיין מסוגל לשמוע ובהחלט מתאים ליום הכיפורים. 

4) Morrissey - I Have Forgiven Jesus

אצל מוריסי (Morrissey) כמו אצל מוריסי, הכל הולך הפוך או מקבל בפרספקטיבה שונה. בדרך כלל הסליחה שמורה לאלוהים שסולח לבני האדם, אבל מוריסי סולח לישו והופך את היוצרות באלבומו המצוין מ-2004, You Are The Quarry. ומוריסי מטיל האשמות כלפי ישו ("למה נתת לי כל כך הרבה אהבה, בעולם נטול אהבה" ו-"האם אתה שונא אותי?" וכמובן הפזמון: "סלחתי לך, ישו, על כל התשוקה שהוא נטע בי; כאשר אין משהו שאוכל לעשות עם התשוקה הזו"), בקצב שכנראה לא יאפשר לו לבקש סליחה, אבל היי זה מוריסי והוא חצי-אל בפני עצמו, לפחות בעיניי מעריציו

5) נקמת הטרקטור - אדון סליחות

כנראה שנקמת הטרקטור (Tractor's Revenge) הם אחד הדברים הכי קרובים לרוק אמיתי שנעשה בישראל, האלבומים הראשונים שלהם מתחילת שנות ה-90, מזכירים מאד את הקיור (The Cure) עם גוון אוריינטלי חזק יותר, שמעניק להם ייחוד בנוף המוזיקלי בישראל. כהרכב שלא פסח על מספר רב של ניסיונות מוזיקליים מרתקים, הם נגעו האחד המזמורים הפיוטיים החשובים של יום כיפור, אדון הסליחות, ורקחו עבורו גרסא אקוסטית יפהפייה, ב-מטבח אקוסטי מ-1996. הגרסא המקורית של השיר היא הרבה יותר רוקיסטית והקליפ שהוקרן ב-"זהו זה", היה בעידן שלפני הרב-תרבותיות, כך שהוא לא היסס לרסק כמה טאבואים ישראליים יחד עם יואב קוטנר שמשתף שם פעולה. קצת מוזר להסתכל על זה היום, ממרחק של כמעט שני עשורים. בכל אופן, בחרתי בגרסא המרוככת של השיר....

6) Metallica - Unforgiven

אוקטובר 1998, גבול לבנון, "הגדר הטובה" (כך קראו לה לפחות אז...), פיצוץ אדיר נשמע בגזרה והקולות בקשר מתחילים להתגבר. מבינים שקרה משהו על הציר בין מרג' עיון לחצביא, שיירה של חיילים שיוצאים הביתה לכבוד חג סוכות. ואז התחילה בורסת השמות והשמועות שהסתיימה בהלוויה קונקרטית אחת של חבר לאוהל בפלוגת הצנחנים בה שירתתי. אני לא אוהב כל כך את מטאליקה, הם אף פעם לא היו כוס התה שלי, אבל אחרי האירוע הזה מצאתי את עצמי שומע יותר ויותר את Unforgiven מהאלבום השחור שלהם. "לא נשכח, לא נסלח", רשמנו כמעט בכל מקום אפשרי תחת השם של חברנו לנשק שנהרג, אבל הרבה מים עברו בליטאני מאז, כנראה שחלק מהמוצבים בלבנון כבר הוחרבו ולא נותרה מהן שארית עומדת, אך מה שלא ניתן לסליחה כנראה שיישאר כך עד סוף חיי.