ממתקים לשבת: מכיכר פיקדילי ועד אירופה החופשית

פגז מהעבר 1: עושים כיף בפיקדילי. כיכר פיקדילי בלונדון היא אחד מהמקומות הסואנים בעיר, מוקפת בחנויות יוקרה ובאתרים היסטוריים מכל עבריה. כנראה שזה מה שהוליד את המבט הכפרי על העיר של Gomez, חמישייה של חבר'ה מ-Southport, שהוציאו ב-13 לאפריל, 1998, לפני 15 שנים בדיוק את אלבום הבכורה המוצלח שלהם Bring It On. האלבום זכה להצלחה די מפתיעה בבריטניה והצליח לגזול את פרס המרקורי היוקרתי מאלבומים מופלאים כמו This Is Hardcore של Pulp, האלבום המופלא של The Verve, שנקרא Urban Hymns ויצירת המופת האפלה של MassiveAttack שצירפו אליהם את Elizabeth Fraser ליצירה חד פעמית בשם Mezzanine. מי שמאזין לאלבום, לא מופתע כל כך מהזכייה. האלבום משלב אלמנטים של אמריקנה, אינדי ומשב רוח מרענן שמוקנה על ידי שילוב קולי בין שלושה זמרים נפלאים. לא עקבתי אחריהם כל כך מאז, אני לא בטוח גם שהם הצליחו לשחזר את איכות אלבום הבכורה, אבל Whippin' Piccadilly נשאר שיר מרענן גם אחרי 15 שנים

מדשדשים במקום. זה לפחות מה שמקרינים שני השירים ששחררו The National, מהלהקות המבטיחות בעולם מאז צאת שני אלבומיה האחרונים Boxer ו-High Violet. הציפייה שלי היא נקבל מהם יצירה שעולה על קודמותיה, אבל בינתיים ניכר שהם דורכים במקום. Demonsהוא שיר נחמד ולא יותר מזה, Don't Swallow Your Cap הרבה יותר טוב ואני מקווה שלפחות נשמע יותר דברים קרובים אליו ב-Trouble Will Find Meשאמור לצאת במאי הקרוב

שובו של גלאגר. לטעמי, Liam Gallagher היה תמיד האח המוכשר פחות ב-Oasis, אבל זה לא הפריע לו להמשיך וליצור מהמקום שבו ההרכב התמסמס. הוא לקח את שאריות ההרכב, ללא אחיו נואל והרכיב את Beady Eye. אחרי אלבום בכורה סביר מינוס, הם מתכוונים להוציא את אלבומם השני BE לקראת הקיץ המתקרב. הסנונית הראשונה ממנו, Flick Of The Finger, נשמעת מאוד אואזיסית, ללא הפתעות יוצאות דופן, מה שבהחלט ישמח את מעריציה הותיקים של הלהקה.

כמובן שאי אפשר בלי שבדיה. והפעם יצא לי להקשיב לזמרת עם שם של רוזנת. קצת קשה לתאר בצורה אחרת את Anna Von Hausswolff, יוצרת צעירה משבדיה, שהוציאה לפני כשנה את אלבומה Ceremony ומתעתדת להפיץ אותו בארה"ב בקרוב. הקול שלה מזכיר את Kate Bush, מחד ואת Sussane Sundfor, מאידך, כך שלא חסר כאן פסנתר וקול שמרחף בחלל כדי לגרום לך להיבלע לתוך Mountains Crave הנפלא.

העמקים היפים של מונטריאול. אם ברוקלין מתחילה להסתמן כבירת האינדי של ארצות הברית, הרי שבקנדה תעשיית המוזיקה מתלהטת בעיקר במונטריאול. הדבר המהפנט האחרון ששמעתי משם הוא שיר יפהפה של הצמד Valleys שהוציא את השיר השני, Hounds, מתוך אלבום שייצא בסוף אפריל וייקרא Are You Going To Stand There And Talk Weird All Night (תודו שזה אחד השמות הטובים ששמעתם לאחרונה שניתנו לאלבום). בכל האופן, השיר משלב אלמנטים של פסנתר, מוזיקה קולנועית וקול שמיימי של הסולנית Matilda Perks. התוצאה נפלאה ומדגדגת היטב את האוזניים...

יופי של בוקר. איזה כיף להתעורר בבוקר לצלילי השיר Wakin On A Pretty Day, הסינגל הראשון והנפלא מתוך האלבום החדש של Kurt Vile, הידוע גם כסולן ההרכב War On Drugs. אז מלבד זה שהגנבתי לינק לשיר הנפלא הזה, אם תלחצו למעלה, הרי חייבים לתת במה לעוד שירים מתוך האלבום שנושא את אותו שם ומתגלה כלא פחות טוב מ-Smoke Ring For My Halo. הבחור עשה את זה הרבה יותר קל והגיע להופעה ברדיו K, רק עם הגיטרה האקוסטית שלו כדי לשיר את Never Run Away. אמנם האלבום הרבה יותר עשיר מוזיקלית, אבל אם זה הבסיס של השיר, תחשבו כמה אדיר הוא נשמע עם כל העיבוד מסביב. בקיצור, רוצו לשמוע, כנראה שזה אחד האלבומים הטובים בסביבה.

השועלים בודקים את אידיאל היופי. Foxes הוא שם הבמה של Louisa Rose Allen, זמרת שקרובה בשירתה ל-Bat For Lashes ול-Robyn, מה שמבטיח שילוב בין שירה יפה למקצב פופי. זה בדיוק מה שמקיים השיר, Beauty Queen, שמבקר את תפיסות היופי המודרניות, שמחפצנות את הנשים. אני לא בטוח עד כמה היא עקבית בחשיבה שלה, אבל השיר הזה נתפס חזק באוזניים אחרי שמקשיבים לו מספר פעמים.

אלקטרוניקה אנגלית. קצת קשה לדבר על סצינת הניו-וייב הבריטית בלי להתייחס לתרומה הייחודית של OMD, שזה השם המקוצר ל-Orchestral Manoeuvres In The Dark. החבר'ה האלה עושים מוזיקה מאז 1978 עם הפסקה של כמה שנים טובות מאמצע שנות ה-90 עד אמצע שנות ה-2000, אז הם החליטו לחזור עם גוון אלקטרוני יותר. האלבום החדש שלהם, English Electric, ה-12 בקריירה הארוכה שלהם, מעניק למאזינים בדיוק את מה שהם מצפים לו. הקטע Metroland אמנם שוחרר לפני כחודשיים, אבל עכשיו זו הזדמנות טובה להשתמש בו כצוהר לאלבום היפה הזה.

המעופפים מצמרות העצים. ההרכב הלונדוני, Treetop Flyers (איזה שם חביב...), מתעתדים להוציא בסוף אפריל את אלבום הבכורה שלהם, שייקרא The Mountain Move. בינתיים הם משחררים סינגל, Things Will Change, שהוא כולו שיר הודיה לימים נוסטלגיים, בערך בשנות ה-60 העליזות של קליפורניה, החל מהמוזיקה וכלה בקליפ שמלווה את השיר.

קצת נחת ממנצ'סטר. אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא רוו נחת גודלה השבוע, בעיקר לאור ההפסד של האדומים בדרבי לתכולים מהסיטי. יחד עם זאת, הם יכולים להריגע ביחד ולהאזין לרצועה החדשה של Jade Parker שמזכירה שעדיין אפשר לעשות מוזיקה בסגנון Morcheeba גם בתקופה בה הטריפ הופ כבר כמעט לא דומה למה שהיה פעם. Together יצא כחלק מ-EP קצרצר בן שני שירים, אבל עשיר בצלילים ובקול היפה של Jade. מומלץ בעיקר לשעות הלילה המאוחרות...

אבק בוהק. אמנם הרכב האם שלהם, Black Mountain מוכר יותר כהרכב רוק פסיכודלי, מה שלא מפריע ל-Amber Webber ו-Joshua Wells להקים פרוייקט צד בשם Lightning Dust. במסגרת הפרוייקט הזה הם הוציאו כבר מספר שירים, כאשר האלבום הבא שלהם, Fantasy, יהיה נטישה כמעט מלאה של הפסיכודליה לטובת אינדי דרים-פופ המבוסס על קלידים מינימליסטיים. בעיניי Diamond מצא חן...

אחד האלבומים הכי מצופים באפריל. יצא לפני פחות משבוע, הרי זה Overgrown של James Blake, היוצר האלקטרוני מבריטניה, שהימם את מבקרי המוזיקה עם אלבום הבכורה המעולה שלו James Blake שיצא לפני כשנתיים. אני מניח שיידרשו עוד מספר האזנות כדיל העריך כראוי את האלבום החדש. מה שבטוח שהוא צופן בתוכו מספר לא מבוטל של פנינים. אני התאהבתי ב-To The Last היפהפה.

זמר מתחת לרדאר. ישנם זמרים שחולפים מתחת לרדאר ולא תמיד זוכים להכרה השלמה לה הם זכאים. אני חושב ש-Denison Witmer הוא אחד מהאמנים החבויים, שמחכים לקבל הכרה משמעותית יותר. מעבר לעובדה שהוא הוציא כבר מספר לא קטן של אלבומים, הוא מתמחה בעיקר ביצירת גרסאות כיסוי יפהפיות לשירים של אחרים. אני היכרתי אותו בזכות גירסת הכיסוי המדהימה שלו ל-Suzanne של Leonard Cohen וכעת, לרגל הולדת בנו, הוא מחדש את השיר Asa שבמקור היה של Bry Webb, עוד זמר פחות מוערך מסצינת האינדי האמריקאית. הביצוע של Denison Witmer יפה במידה לא פחותה מהמקור ומביא את כל האלמנטים המוכרים מאלבומיו המקוריים. אז הנה הבמה הקטנה שאני יכול להעניק לו.
בדוק את הלב שלי. כנראה זשה משהו שהיו צריכים לעשות לגבי הרכב האינדי-פופ הסקוטי, The Pastels, שלא הוציאו אלבום מאז 1997, אך מעולם לא הודיעו על התפרקות רשמית. כעת הם חוזרים עם שיר חדש בשם Check My Heart מתוך אלבום שעתיד לצאת לקראת סוף מאי וייקרא Slow Summits. האווירה שנודפת מהשיר הזה מזכירה יותר את החופים של קליפורניה מאשר את האוויר הדחוס של גלאזגו, העיר בה הם התחילו לנגן בתחילת שנות ה-80 (!). לי הם נשמעים מאד רעננים גם עכשיו

לא נעלם החורף? ההתחממות האחרונה מבשרת ככל הנראה על סיומו של החורף, מה שבדרך כלל גורם לי לחפש כמה צלילים קרירים יותר. הפעם מצאתי שיר שהכותרת שלו, Wintertime, לא מבשרת על תוכנו. ה-Pajama People, הרכב ברוקלינאי רוקח לתוך קצת יותר משלוש דקות, שילוב של דאנס ואינדי פופ מהזן המשובח, שגורם לך להזיז את הרגליים. אם Cool Intentions, האלבום שהם עתידים להוציא בסוף החודש ימשיך באותו קו, נוכל ליהנות מעוד כמה טיפות מרעננות של מוזיקה משובחת מבירת האינדי המתחדשת של ארצות הברית

פגז מהעבר 2: רדיו אירופה החופשית. ב-12 לאפריל, 1983, הוציא הרכב אלמוני מ-Athens, Georgia את אלבום הבכורה שלהם. מעטים האמינו שההרכב הזה יהפוך תוך עשור לאחד ההרכבים המשפיעים בארצות הברית, עם מספר לא מבוטל של להיטי ענק. לפני 30 שנים, REM חלמו בקטן והוציאו את Murmur. השיר שפתח את האלבום (ואת הקריירה המפוארת שלאחר מכן) הוא Radio Free Europe שדיבר על חזון אוטופי בו אירופה חופשית מהמגבלות והגבולות ששכנו בה. ממרומי 2013, כאשר האיחוד האירופי שריר וקיים, השיר הזה הופך למעין דבר נבואה מוקדם, המבשר את אירופה המשוחררת והחופשייה, בדיוק כמו הרדיו שהם שרו עליו דאז...