שירים לסוף שבוע: מפרקים את האטום

פגז מהעבר 1: היום לפני 20 שנה, ב-22 בפברואר 1993, יצא אלבום הבכורה של Radiohead, שנקרא Pablo Honey. מעטים יודעים שסינגל הבכורה של האלבום Creep לא זכה להכרה עם צאתו ומכר רק 6,000 עותקים. אלא שאז הגיע DJ נחשב ממדינה פרובנציאלית במיוחד שנקראת ישראל ונדלק על השיר. הוא ניגן אותו ללא הרף והפך אותו לאחד הלהיטים של אותה שנה, דבר שהוביל להופעה של ההרכב בישראל. ההלהבות דבקה גם בנציגי EMI המקומיים, שהעבירו את רשמיהם לחברה בחו"ל ומשם הדברים התגלגלו לקריירה מפוארת של אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות בשני העשורים האחרונים. והם מביאים את השיר הפותח של הסופ"ש, להגביר רמקולים!

פשיטת רגל: אמנם Phoenix, הרכב האלטרנטיב הצרפתי לא בדרך לפשיטת רגל, אבל משום מה הם קראו כך לאלבומם המתקרב ואפילו הוסיפו לכך סימן קריאה (Bankrupt). אני מקווה שאחרי האלבום הקודם המצויין שלהם Wolfgang Amadeus Phoenix, גם האלבום החמישי יהיה מוצלח. הסינגל Entertainment הופך את הציפייה הזו למסקרנת במיוחד.

 

הקליפ המפחיד של השבוע:  מגיע דווקא מלהקה ותיקה וקונבנציונלית בדרך כלל, Primal Scream. באלבומם העשירי שייקרא More Light וייצא ככל הנראה באפריל, יופיע הסינגל 2013, שיצא השבוע ובו הם משתפים פעולה קווין שילדס (Kevin Shields) סולן My Bloody Valentine, שזוכים לעדנה מחודשת בעקבות האלבום החדש. גולת הכותרת של השיר הוא בעצם הקליפ שלו, אז מה זה אומר על השיר עצמו?

 

גברת וולש השנייה: אמנם אין קירבה משפחתית בין פלורנס וולש המדהימה מ-Florence And The Machine לבין Laura Welsh, אבל האחרונה הוציאה עכשיו סינגל חדש שמשלב יכולות קוליות שמאד קרובות לאלו של פלורנס, עם זיקה קרובה יחסית ל-R&B. הסינגל שנקרא Unravel, מייצר מוזיקה מהנה עם מקצב חביב שמבשר טובות לגבי עתידה

אם אהבת אותי פעם הוא הסינגל החדש של Cass McCombs, זמר פולק צפון אמריקאי. אני מודה שלא יצא לי לשמוע אותו עד עכשיו, אבל הסינגל החדש שלו If You Loved Me Before גרם לי לפשפש במהרה באתרי הסטרימינג, בניסיון לראות למה  הבחור הזה מסוגל. כבר עכשיו אפשר לומר על הסינגל הזה, שמדובר בשיר יפהפה, בעיקר בשל השילוב בין המינימליזם שלו והמילים.

מה שנתת לי הוא אמנם שיר שיצא לקראת סוף השנה שעברה, אבל קשה להתעלם מהקול העמוק של Pixie Geldof (הבת של בוב גלדוף האגדי ומגישת הטלויזיה המנוחה פאולה ייטס). ההרכב שהיא מובילה נקרא Violet, ו-What You Gave To Me הוא שיר יפהפה שראוי להכרה, לא רק בגלל המורשת המוזיקלית של הסולנית.

פגז מהעבר 2: בניגוד ל-Radiohead שהיו בתחילת דרכם המוזיקלית, האלבום השביעי של Duran Duran, שיצא יום אחד אחריו, לפני 20 שנה, היה אלבום שכולו ניסיון נואל להחזיר את הלהקה הדועכת למרכז התודעה אחרי שנות ה-80 הקופצניות. The Wedding Album היה למעשה אלבום ללא שם (השני בהיסטוריה של ההרכב), שזכה להכרה בשם אלבום החתונה בגלל תצלומי האירועים שנשזרו בעטיפה. האלבום הצליח להחזיר את הלהקה לתודעה עם שני להיטי ענק: Ordinary World היפהפה ו-Come Undone הקליט. אמנם לא הייתה בהם בשורה יוצאת דופן בעולם המוזיקה דאז, אבל היה ברור ש-Duran Duran תפסו כיוון מסויים, הרבה יותר רוקיסטי

הו מאריקה: Marika Hackman היא זמרת פולק בריטית, שמשחקת על גבולות האלקטרוניקה. הגברת הצעירה הזו לא מפחדת להתעסק עם קלאסיקות מעידן הגראנג', כך שהיא לא חששה לחדש את Lithium של Nirvana ולהפוך לו את כל הצורה. אני דווקא אהבתי יותר את Retina Television, מתוך האלבום That Iron Taste. היא נשמעת לי מאד מעניינת וקרובה לבחורה המוכשרת שנמצאת באייטם הבא


ג'וליה ממשיכה לטייל בעולם: אחת הנערות הכישרוניות היום בעולם הדרים פופ מגיעה מלוס אנג'לס ונקראת Julia Holter. אחרי שהוציאה שנה שעברה את האלבום המסקרן Ekstasis והספיקה לחדש בצורה מעוררת הערצה את Gold Dust Woman של פליטווד מק, היא ממשיכה לחדש שירים והפעם היא עושה זאת לשיר של פאולו קונטה (Paolo Conte), אחד מכוכבי המוזיקה הגדולים באיטליה. אמנם אני לא מבין מילה ממה שהיא אומרת בשיר, אבל Chiamami Adesso ("התקשר אליי כעת") נשמע כל כך יפה שקשה להתנתק ממנו...

ג'וני יוצא לאור: אלבום הבכורה של Johnny Marr, הגיטריסט המיתולוגי של ה-Smiths, שדי חסה בצילו של מוריסי לאורך התקופה, מוציא סוף סוף אלבום בכורה על שמו שנקרא The Messenger. בעוד שיר הנושא של האלבום הוא שיר נפלא, הרי שהשיר השני שיצא מהאלבום, Upstarts, הוא שיר נחמד אבל לא יותר מזה. הקצב הוא מאד אואזיסי, השירה ברורה, אך מעבר לזה לא מצאתי שם בשורה מיוחדת. כעת נותר להקשיב לכל האלבום ולראות האם הציפייה הייתה שווה משהו.

אטומים של שלום: אחד האלבומים היותר מצופים בשנה הזו הוא Amok של Atoms For Peace, הרכב הצד של טום יורק (ראה פגז מהעבר 1), יחד עם המפיק המשובח Nigel Godrich, הבסיסט המשוגע של ה-Red Hot Chili Pepers, העונה לשם Flea, שהוא מפוכח ועוד. ההרכב הוציא אלבום שמשלב אלקטרוניקה ורוק רך, כשהסינגל הראשון מתוכו, Default, היה מצויין. כעת, לאחר שיצא האלבום מתברר שכמו רוב האלבומים של יורק, יידרשו עוד כמה שמיעות כדי לקבל לגביו חוות דעת ברורה, בינתיים אפשר ליהנות מאותו סינגל מצויין

פגז מהעבר 3: כנראה שהשבוע הזה היה שבוע נוסטלגי במיוחד, בגלל זה יש עומס יתר של שירים מ-1993. מסתבר שבאותו שבוע בו Duran Duran ו-Radiohead שיחררו את אלבומיהם, הגיע אלבום הבכורה של Grant Lee Buffalo מלוס אנג'לס שנקרא Fuzzy. האלבום ביום צאתו של The Wedding Album וזכה להערכה רבה בתעשיית המוזיקה אם כי לא מכר כמות גדולה של אלבומים. שיר הנושא, Fuzzy, היה אחד השירים היפהפיים ששמעתי באותה שנה. כש-Grant Lee Phillips, עם הקול העדין שר: "הנה אנחנו במכונית שלנו נוהגים במורד הרחוב/אנחנו תרים אחר מקום לעצור בו, למצוא משהו לאכול/אנחנו רעבים לפיסת תקוה שתחליף את הפחד/אנו מטפטפים כמו זר נבול...", קשה להתעלם ממנו, שיר אדיר....