דליקטס לאוזניים

אז אחרי הרבה זמן, שכלל השלמת תואר נוסף, סוף סוף אפשר לחזור ולהאזין למוזיקה ולהחיות את הבלוג הזה, שנרדם למשך שנתיים. בלי יותר מדי להתעכב הנה הדברים הטובים יותר ששמעתי לאחרונה, תנו אוזן, אולי תרוויחו חבר לדרך

1. Deradoorian -  A Beautiful Woman. הבסיסטית Angel Deradoorian, הזכורה לטוב מההרכב המצוין, The Dirty Projectors, יוצאת לדרך סולו חדשה עם אלבום שייקרא The Expanding Flower Planet. בינתיים היא מוציאה טיפין טיפין את מה שאמור להופיע שם.

2. Julia Holter - Feel You. ג'וליה הולטר תוציא את אלבומה הרביעי, Have You in My Wilderness, בספטמבר הקרוב. נראה עד כמה הוא יעמוד בסטנדרטים של האלבום הקודם, Loud City Song, שמיצב אותה כאחת מהאמניות היותר מרתקות בחוף המערבי של ארה"ב. הסינגל הראשון מרמז שיש למה לצפות

3. The Bird and The Bee - Los Angeles. צמד האינדי פופ האמריקאי הזה, חוזר עם אלבום האולפן הרביעי שלהם, Recreational Love, בו Inara George ו-Greg Kurstin ממשיכים את הקו הפופי אינטליגנטי שהם מטווים לאורך כל אלבומיהם. אין כאן חידוש מפתיע, אך עדיין זה מעניק כמה רגעים של שלווה ונחת. 

4. Yo La Tengo - Friday I'm in love. ההרכב הותיק הזה חוזר עם אלבום קאברים משובח ובהם חידוש לקלאסיקה של The Cure. ההרמוניה הייחודית בין Ira Kaplan ו-Georgia Hubley, מייצרת עיבוד אינדי-פולק מעניין ופותח את התיאבון לשמוע את יתר הביצועים ב-Stuff Like That There.



5. Albert Hammond Jr. - Side Boob. כבר מהאקורד הראשון קשה לפספס את העובדה שמדובר בפליט של The Strokes ואכן, אלברט המונד ג'וניור, הגיטריסט הנהדר שלהם, מוציא את אלבומו השלישי, Monetary Masters, בסוף אוגוסט וזו הזדמנות טובה לטעום ממנו



6. Seapony - Saw the Light. הרכב אינדי פופ מסיאטל (כן, לא הכל שם גראנג' מסתבר), מוציאים בקרוב את אלבומם השלישי, A Vision. לי זה נשמע די דומה ל-Dum Dum Girls, כך ששווה להקדיש לזה האזנה קלה

7. Blaskjar - Silkirein. לא הבנתי אף מילה מהשיר הזה, בכל זאת, הכל באיסלנדית, אבל הקול של הזמרת הזו פשוט ממיס קרחונים ומזכיר לי מעט את Elizabeth Fraser האגדית מה-Cocteau Twins. 
8. The Gathering - Let it Shine. הם אמנם נושאים את שמה של להקה מפורסמת אחרת, אבל הפעם מדובר בהרכב קנדי שעושה דארק-ווייב, המתקרב קצת לסאונד של Black Rebel Motorcycle Club. זה מגיע מתוך ה-EP הראשון שלהם, שנושא את אותו שם.
9. Robyn and La Bagatelle Magique - Set Me Free. זה כבר להיט מועדונים פוטנציאלי עם כל הגלאם שיק מסביב שזורה רובין יחד עם צמד המפיקים, שאחד מהם, כריסטיאן פאלק, כבר הלך לעולמו. השיר הזה הוא חלק מ-EP משותף שנקרא Love is Free



10. Mark Lanegan and Beth Orton - Your Kisses Burn. השיר שסוגר את הרשימה זה הקאבר המעניין של לנגן ואורטון לשיר של Nico ו-Marc Almond. טוב שיש מדי פעם פרויקטים מיוחדים שמעלים מהאוב שירים נשכחים.

שירים שימלאו לכם את השבוע #1

יום ראשון: Luna Abu Nassar - אספר לך

זה אלבום שרץ ב-Bandcamp כבר מסוף אפריל ורק לאחרונה הגעתי אליו במקרה כשראיתי שהוא מופיע כאחד האלבומים המובילים בקטגוריה הישראלית. לונה אבו נסאר לא מתביישת לשיר בעברית, בטח ובטח שלא לשיר בשפת האם שלה וכאשר כל זה נפגש לכדי אלבום פולק עם נגיעות צפון אמריקאיות, אי אפשר לתאר את התוצאה הזו כפחות ממהפנטת. יש ללונה קול שחודר אל הנשמה ומחבר בין מזרח למערב מבלי לוותר על הייחוד של כל אחד מהם. אם היה במוזיקה משהו שדומה לתהליך שלום, הרי שלונה אבו נאסר הייתה זו שחותמת על ההסכם.

יום שני: Julia Holter - Big City Song

ג'וליה הולטר היא פרשנית תרבות מדהימה. מי שמקשיב לאלבומיה הקודמים מבין שהיא לוקחת קלאסיקות מתקופות שונות ומנסה להעניק להן פרשנות מודרנית (לא בכדי שני אלבומיה הקודמים נקראו Ekstasis ו-Tragedy). הפעם היא דילגה צעד ענק קדימה בהיסטוריה האנושית לעבר פרשנות מחודשת של המחזמר המוצלח משנות ה-50, Gigi, שזכה להצלחה רבה בקופות בטקסי האוסקר. מדובר בנובלה של קולט, סופרת צרפתייה ידועה, שמספרת את סיפורה של ג'יג'י המתערה בחברה הגבוהה של צרפת לפני שתי מאות ומנסה לגשר על הפערים המעמדיים הקיימים בחברה. המוזיקה של הולטר היא מוזיקה שמיימית, כמעט שאינה נוגעת בקרקע, רבות הודות לעיבודים האווריריים והעשירים לצד קולה המלאכי. צריך סבלנות והרבה רצון טוב כדי להקשיב לה, אבל מי שנתפס מוצא אוצר שיכול בקלות להיות אחד מאלבומי השנה הנוכחית.

יום שלישי: דוד פרץ - חללים

דוד פרץ, "גנן תרבותי" מבאר שבע ממשיך להוציא דברים נפלאים ב-"מחנה הלהקות". הפעם הוא הוציא EP של שני שירים שמנסים להמחיש חוויה מרחבית ארכיטקטונית כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיא חומו של אוגוסט בבירת הנגב. התוצאה קרובה יותר לצ'יל ווייב מאשר לשמש היוקדת של באר שבע, אבל זה פשוט יפהפה וקשה להוריד ממנו את האוזניים.

יום רביעי: River Crombie - River Crombie EP

ריבר קרומבי הוא זמר פולק אוסטרלי שעושה מוזיקה שמאד דומה לפולק האנגלי של שנות ה-60 וה-70. לי זה מאד הזכיר את ניק דרייק (Nick Drake) המופלא, שכל דבר שמזכיר לי אותו מעמיק לחדור אל האוזן. בקיצור, אמן מחונן שלכוד עדיין בגבולות Bandcamp אבל בהחלט יעניק לכם כמה דקות של אושר


יום חמישי: Black City Lights - Another Life

הצמד הניו זילנדי הזה הוציא לפני כשבוע אלבום נהדר בשם Another Life. אני התלהבתי בעיקר מהסינגל הראשון שיצא מהאלבום Give It Up וכמובן שאפשר להאזין לאלבום כולו ב-Bandcamp וליהנות מהסאונד שמשלב בין סינת-פופ לשוגייז. מסתבר שיש אחלה מוזיקה גם בחלקו הדרומי של כדור הארץ.

יום שישי: TV On The Radio - Mercy

הסינגל החדש של TV On The Radio לא יוצא לי מהראש כבר שבוע בערך. אחרי שאיבדו באופן טרגי את הבסיסט שלהם בשנה שעברה, הם חוזרים לקראת אלבום חדש. ואיזה קצב מצוין יש לשיר הזה, מקווה שזה השיר שיכתיב את הקצב לאלבום כולו. שווה להמתין בינתיים.

יום שבת: Landfork - Nights At The Kashmir Burlesk

בעולם נורמלי, Landfork היה זוכה ליותר מ-3 לייקים בדף הפייסבוק שלו וג'סטין ביבר לא היה זוכה לכמות שעולה על שלושה לייקים. אבל זה לא עולם מושלם, בטח שלא עולם נורמלי, אבל הבחור הזה שמספר את קורותיו בלילות אותם בילה בחיקוי זול ומשעשע של קשמיר. זה אלבום יפהפה של אדם אחד, שבעידן של ריבוי מידע שוקע לתוך מעמקי הדפים המקודמים של גוגל והחברות הגדולות. מזל שיש Bandcamp...

שירים לסוף שבוע: מפרקים את האטום

פגז מהעבר 1: היום לפני 20 שנה, ב-22 בפברואר 1993, יצא אלבום הבכורה של Radiohead, שנקרא Pablo Honey. מעטים יודעים שסינגל הבכורה של האלבום Creep לא זכה להכרה עם צאתו ומכר רק 6,000 עותקים. אלא שאז הגיע DJ נחשב ממדינה פרובנציאלית במיוחד שנקראת ישראל ונדלק על השיר. הוא ניגן אותו ללא הרף והפך אותו לאחד הלהיטים של אותה שנה, דבר שהוביל להופעה של ההרכב בישראל. ההלהבות דבקה גם בנציגי EMI המקומיים, שהעבירו את רשמיהם לחברה בחו"ל ומשם הדברים התגלגלו לקריירה מפוארת של אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות בשני העשורים האחרונים. והם מביאים את השיר הפותח של הסופ"ש, להגביר רמקולים!

פשיטת רגל: אמנם Phoenix, הרכב האלטרנטיב הצרפתי לא בדרך לפשיטת רגל, אבל משום מה הם קראו כך לאלבומם המתקרב ואפילו הוסיפו לכך סימן קריאה (Bankrupt). אני מקווה שאחרי האלבום הקודם המצויין שלהם Wolfgang Amadeus Phoenix, גם האלבום החמישי יהיה מוצלח. הסינגל Entertainment הופך את הציפייה הזו למסקרנת במיוחד.

 

הקליפ המפחיד של השבוע:  מגיע דווקא מלהקה ותיקה וקונבנציונלית בדרך כלל, Primal Scream. באלבומם העשירי שייקרא More Light וייצא ככל הנראה באפריל, יופיע הסינגל 2013, שיצא השבוע ובו הם משתפים פעולה קווין שילדס (Kevin Shields) סולן My Bloody Valentine, שזוכים לעדנה מחודשת בעקבות האלבום החדש. גולת הכותרת של השיר הוא בעצם הקליפ שלו, אז מה זה אומר על השיר עצמו?

 

גברת וולש השנייה: אמנם אין קירבה משפחתית בין פלורנס וולש המדהימה מ-Florence And The Machine לבין Laura Welsh, אבל האחרונה הוציאה עכשיו סינגל חדש שמשלב יכולות קוליות שמאד קרובות לאלו של פלורנס, עם זיקה קרובה יחסית ל-R&B. הסינגל שנקרא Unravel, מייצר מוזיקה מהנה עם מקצב חביב שמבשר טובות לגבי עתידה

אם אהבת אותי פעם הוא הסינגל החדש של Cass McCombs, זמר פולק צפון אמריקאי. אני מודה שלא יצא לי לשמוע אותו עד עכשיו, אבל הסינגל החדש שלו If You Loved Me Before גרם לי לפשפש במהרה באתרי הסטרימינג, בניסיון לראות למה  הבחור הזה מסוגל. כבר עכשיו אפשר לומר על הסינגל הזה, שמדובר בשיר יפהפה, בעיקר בשל השילוב בין המינימליזם שלו והמילים.

מה שנתת לי הוא אמנם שיר שיצא לקראת סוף השנה שעברה, אבל קשה להתעלם מהקול העמוק של Pixie Geldof (הבת של בוב גלדוף האגדי ומגישת הטלויזיה המנוחה פאולה ייטס). ההרכב שהיא מובילה נקרא Violet, ו-What You Gave To Me הוא שיר יפהפה שראוי להכרה, לא רק בגלל המורשת המוזיקלית של הסולנית.

פגז מהעבר 2: בניגוד ל-Radiohead שהיו בתחילת דרכם המוזיקלית, האלבום השביעי של Duran Duran, שיצא יום אחד אחריו, לפני 20 שנה, היה אלבום שכולו ניסיון נואל להחזיר את הלהקה הדועכת למרכז התודעה אחרי שנות ה-80 הקופצניות. The Wedding Album היה למעשה אלבום ללא שם (השני בהיסטוריה של ההרכב), שזכה להכרה בשם אלבום החתונה בגלל תצלומי האירועים שנשזרו בעטיפה. האלבום הצליח להחזיר את הלהקה לתודעה עם שני להיטי ענק: Ordinary World היפהפה ו-Come Undone הקליט. אמנם לא הייתה בהם בשורה יוצאת דופן בעולם המוזיקה דאז, אבל היה ברור ש-Duran Duran תפסו כיוון מסויים, הרבה יותר רוקיסטי

הו מאריקה: Marika Hackman היא זמרת פולק בריטית, שמשחקת על גבולות האלקטרוניקה. הגברת הצעירה הזו לא מפחדת להתעסק עם קלאסיקות מעידן הגראנג', כך שהיא לא חששה לחדש את Lithium של Nirvana ולהפוך לו את כל הצורה. אני דווקא אהבתי יותר את Retina Television, מתוך האלבום That Iron Taste. היא נשמעת לי מאד מעניינת וקרובה לבחורה המוכשרת שנמצאת באייטם הבא


ג'וליה ממשיכה לטייל בעולם: אחת הנערות הכישרוניות היום בעולם הדרים פופ מגיעה מלוס אנג'לס ונקראת Julia Holter. אחרי שהוציאה שנה שעברה את האלבום המסקרן Ekstasis והספיקה לחדש בצורה מעוררת הערצה את Gold Dust Woman של פליטווד מק, היא ממשיכה לחדש שירים והפעם היא עושה זאת לשיר של פאולו קונטה (Paolo Conte), אחד מכוכבי המוזיקה הגדולים באיטליה. אמנם אני לא מבין מילה ממה שהיא אומרת בשיר, אבל Chiamami Adesso ("התקשר אליי כעת") נשמע כל כך יפה שקשה להתנתק ממנו...

ג'וני יוצא לאור: אלבום הבכורה של Johnny Marr, הגיטריסט המיתולוגי של ה-Smiths, שדי חסה בצילו של מוריסי לאורך התקופה, מוציא סוף סוף אלבום בכורה על שמו שנקרא The Messenger. בעוד שיר הנושא של האלבום הוא שיר נפלא, הרי שהשיר השני שיצא מהאלבום, Upstarts, הוא שיר נחמד אבל לא יותר מזה. הקצב הוא מאד אואזיסי, השירה ברורה, אך מעבר לזה לא מצאתי שם בשורה מיוחדת. כעת נותר להקשיב לכל האלבום ולראות האם הציפייה הייתה שווה משהו.

אטומים של שלום: אחד האלבומים היותר מצופים בשנה הזו הוא Amok של Atoms For Peace, הרכב הצד של טום יורק (ראה פגז מהעבר 1), יחד עם המפיק המשובח Nigel Godrich, הבסיסט המשוגע של ה-Red Hot Chili Pepers, העונה לשם Flea, שהוא מפוכח ועוד. ההרכב הוציא אלבום שמשלב אלקטרוניקה ורוק רך, כשהסינגל הראשון מתוכו, Default, היה מצויין. כעת, לאחר שיצא האלבום מתברר שכמו רוב האלבומים של יורק, יידרשו עוד כמה שמיעות כדי לקבל לגביו חוות דעת ברורה, בינתיים אפשר ליהנות מאותו סינגל מצויין

פגז מהעבר 3: כנראה שהשבוע הזה היה שבוע נוסטלגי במיוחד, בגלל זה יש עומס יתר של שירים מ-1993. מסתבר שבאותו שבוע בו Duran Duran ו-Radiohead שיחררו את אלבומיהם, הגיע אלבום הבכורה של Grant Lee Buffalo מלוס אנג'לס שנקרא Fuzzy. האלבום ביום צאתו של The Wedding Album וזכה להערכה רבה בתעשיית המוזיקה אם כי לא מכר כמות גדולה של אלבומים. שיר הנושא, Fuzzy, היה אחד השירים היפהפיים ששמעתי באותה שנה. כש-Grant Lee Phillips, עם הקול העדין שר: "הנה אנחנו במכונית שלנו נוהגים במורד הרחוב/אנחנו תרים אחר מקום לעצור בו, למצוא משהו לאכול/אנחנו רעבים לפיסת תקוה שתחליף את הפחד/אנו מטפטפים כמו זר נבול...", קשה להתעלם ממנו, שיר אדיר....

משהו להתכסות איתו - 5 גירסאות כיסוי מ-2012 ליום קריר

Julia Holter - Gold Dust Woman

השנה יצא אלבום מחווה לפליטווד מאק (Fleetwood Mac) שלל ביצועים של מספר כוכבי אינדי צעירים ללהקה האמריקאית החשובה הזו. מתוך האלבום הזה שליתי את הפנינה של ג'וליה הולטר (Julia Holter) המופלאה שהופכת את Gold Dust Woman מתוך Rumours לשיר שהרגע נשלף מעולם הפנטזיה וזה פשוט נפלא!

Softspot - Run

נקודה רכה החליטו לקחת שיר רך יחסית של Air מאלבומם השלישי Walkie Talkie (שהיה האחרון שעוד היה שווה להקשיב לו, לטעמי...). הגרסה הזו אמנם פחות רכה המקור, אבל יש לה את החן שלה שהופך את Run לאלקטרוני וקצבי יותר. 

 

How To Dress Well - Again

מה לעזאזל עושה ברשימה הזו גירסת כיסוי לשיר של ג'נט ג'קסון (Janet Jackson), האחות של אליל הפופ שלא הפכה להיות כוכבת ברמתו כך שהיא פנתה לעורר פרובוקציות כדי למשוך דעת קהל כמו זו. How To Dress Well או בעיברות, איך להתלבש טוב, עשה גירסת כיסוי מונמנטלית לאחד השירים היחידים שלה שעוד אפשר להעריך, Again, וגירסת הכיסוי לא פחות טובה מהאופן בו הוא טוען שהוא מתלבש...

 

Field Music - Rent

אני לא חסיד גדל של הפט שופ בויז (Pet Shop Boys), אבל ישנם מספר שירים שלהם שעדיין גורמים לי לשיר יחד איתם ואחד מהם הוא Rent המצויין מתוך אלבומם השני, Actually, מ-1987. מוזיקת השדה לקחו על עצמם את היומרה לחדש את השיר הנפלא הזה ועשו את זה מצויין לטעמי. אמנם הם לא התרחקו הרבה מהמקור, אבל זה לא כל כך משנה כל עוד העיבוד מדוייק.

 

Hooverphonic - Unfinished Sympathy

זו גרסת כיסוי שניגשתי אליה בחיל ורעדה כמו שאומרים בחלק מקהילותינו. הוברפוניק בחרו לקחת יצירת מופת של מאסיב אטאק (Massive Attack) ולא סתם יצירה אלא את Unfinished Sympathy שחולל מהפיכה בעולם המוזיקה ובישר על פריצת עידן הטריפ-הופ. עוד יותר חששתי מהעובדה שנעמי וולפס (Noemie Wolfs) לא תשתווה לסולנית הקודמת שפרשה מההרכב ויותר מזה, שהתזמורת הסימפונית שתלווה את השיר תגרום לו להישמע מגוחך. התוצאה הייתה מפתיעה לטובה, הן מבחינת השירה של וולפס והן מבחינת העיבוד המוזיקלי. אמנם אני אוהב יותר את המקור, אבל גרסת הכיסוי הזו כלל לא מביישת את המקור