Showing posts with label חמישייה. Show all posts
Showing posts with label חמישייה. Show all posts

Friday, 2 November 2012

האריה והקוברה: 25 שנים לאלבום הבכורה של שינייד או'קונור


בגיל 20, בחודש השביעי להריונה, הייתה צריכה שייניד או'קונור (Sinead O'connor) להתמודד עם הפקת אלבום הבכורה שלה. זמן קצר לפני כן היא נפרדה מהמפיק הוותיק, מיק גלוסופ (Mick Glossop) עקב חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור על אופיו של האלבום. החברה החליטה להעניק בידיה ובידי קווין מולוני (Kevin Moloney) את ההפקה והשאר היסטוריה. אלבום הבכורה של שינייד או'קונור שיצא באותה שנה ונקרא "האריה והקוברה" (The Lion And The Cobra), היה בהחלט בשורה מרעננת בשדה המוזיקה הנשית באירלנד ובכלל. לא עוד שירה מתחסדת אלא שירה נשכנית של אישה-ילדה מועצמת שלא מפחדת לשיר על אהבה בקנה אחד עם מלחמה. גם עכשיו, במבט רטרוספקטיבי על האלבום שחוגג ב-4 לנובמבר 25 שנים לצאתו לחנויות, אפשר בקלות להאזין אליו ולהתחבר לאמירות שלו. בשבוע האחרון יצא לי להקשיב שוב לאלבום ובחרתי ממנו חמש רצועות שבהחלט שווה לחזור אליהן גם היום. 

Mandinka

אי אפשר לדבר על האלבום הזה של שינייד או'קונור, שמכר מעל 2.5 מליון עותקים, מבלי להתייחס ל-Mandinka. השיר הצליח לחדור לרשימות ההשמעה הבריטיות והאיריות ולהגיע עד המקום ה-17 בשניהם. אמנם היה זה הסינגל השני, אחרי Troy (שעוד יוזכר בהמשך...), אבל הוא זכה לחשיפה אמריקאית משמעותית לאחר הופעה בתוכניתו של דיוויד לטרמן, מה שהפך אותה ללהיט קולג'ים באותה שנה. המקצב של השיר מצוין, כולל התיפוף של ג'ון ריינולדס (John Reynolds), שהיה אבי הילד שנשאה ברחמה בעת הקלטת האלבום. מאוחר יותר היא הודתה ששאבה את ההשראה לשיר מספרו של אלכס היילי (Alex Haley) בשם "שורשים" (Roots) שמספר על בן שבט המנדינקה, שנשבה ומועבר לאמריקה בתחילתה של הסאגה המשפחתית ההיא. בכל אופן, שיר נפלא!


Just Like U Said It Would B

בשונה משאר השירים, הקצביים יותר באלבום, מדובר בשיר אהבה יחסית רגיל ששוזר בתוכו את התקווה הקטנה לחזור לחיק אוהב סוף יום עבודה, בדיוק כמו שהוא הבטיח לה (ריינולדס?). השיר שוזר בתוכו פרטים ביוגרפיים של שינייד, שמבקשת מאהובה להיות לה לאם (אמה נהרגה בתאונת דרכים מספר שנים לפני כן, דבר שהשפיע רבות עליה), מבקשת ממנה להמתין לה לאחר שהיא פוסעת במורד מדרגות הבמה וכשכל הרעש של הקהל כלה. העיבוד הוא מינימליסטי, אך מראה שאו'קונור מצליחה להחזיק גם שירים סטנדרטיים יותר.


Jackie

ג'קי הוא השיר שפותח את האלבום בנופך דרמטי שמעיד על הבאות. מדובר בבחור שירד לים ולא שב ומגולל את תחושותיה של אהובתו, שנותרה להמתין לו על החוף, מסרבת להאמין שהוא לא ישוב. בינתיים חולפות השנים והיא מוסרת את נשמתה לבורא, אך רוח הרפאים שלה ממשיכה לרדת אל החוף, להזיל דמעות בתקווה שג'קי ישוב להוביל אותה לחופים שלא נראו עוד מעולם. השיר נשמע כמו רוח שנושבת ומתגברת, מדמה את רוחות הים הסוערות שלקחו את אותו ג'קי אליהן למרות שהכיר את הים ככף ידו, ונוטע בי צמרמורת כל פעם מחדש. 


Drink Before The War

השיר היפהפה הזה לוקח אותנו לסיבוב בחנויות הליקר של דבלין, בהן מתכנסים לוחמים לשעבר לספר על מעלליהם במלחמות העבר. ההתרפקות הזו על העבר וההתמכרות לטיפה המרה של אותם אנשים שעברם בוהק מעתידם, גרם לי להרהר על מרכזיות הצבא בישראל, שגורמת גם לחלקנו, בעיקר הלוחמים שבינינו, להיזכר בערגה באותם ימים בהם לחמנו/הנחנו מארב/עמדנו במחסום (מחק את המיותר). השיר מדבר על טשטוש הרגשות והתאבנות הלבבות שנגרמה לאותם לוחמים, שמעדיפים להשתכר מדי ערב לפני המלחמה הבאה ולא לשהות עם האנשים החשובים האחרים בחייהם...


Troy

בחרתי לסיים עם הסינגל הראשון ששחררה או'קונור, שיר שלא זכה להצלחה גדולה אלא רק כאשר עבר עיבוד לגרסת דאנס ב-2002 וזכה לעדנה מחודשת. מעטים יודעים שהשיר נשען על המטאפורה של טרויה כפי שמוצגת בשירו של וויליאם באטלר ייטס (William Butler Yates), המשורר הבריטי הידוע בשירו "אין טרויה שנייה" (No Second Troy). ובשיר הזה, היא מספרת על רומן חפוז שהתרחש (או לא...) בדבלין הגשומה ומשלבת דימויים מעולם הפנטזיה דוגמת "עוף החול" שקם לתחייה מתוך העפר וטרויה שמוזכרת במיתולוגיה כסיפור מפתח לבגידה של האויב על ידי הכנסת סוס מעץ לתוך ביצורי העיר ולהכריע אותה מבפנים. אין הרבה זמרות שמביאות כל כך הרבה עושר לשיר אחד גם היום ואני מקווה שאגדת "עוף החול" תקרה גם לשינייד והיא תצליח להחלים מהמשבר הנפשי בו היא מצויה, שגרם לה לבטל את סיבוב ההופעות הנוכחי שלה. 

Saturday, 4 August 2012

Pick 5: חמישייה על פסנתרים (Five Songs on Pianos)



מה שמדהים אותי במהפכת המידע שאנו חווים בשנים האחרונות, בעיקר לאור התחזקות ה-  World Wide Web והגידול בציוד הקצה שמאפשר גישה אליו, זה היכולת לגלות מידע שלא היינו חושבים מעולם להגיע אליו. אני מודה שאני לא קורא של ה-New York Times, הלוואי והיה לי יותר זמן לקרוא את העיתון הנפלא הזה, אבל ריבוי המידע ומיעוט הפנאי לקריאה מותיר אותי בדרך כלל עם קריאה של הטקסטים השגרתיים. 

המזל הוא שבסופי שבוע אפשר להיחשף ליותר חומרים, כמו הכתבה הנפלאה שפורסמה בבלוג המצויין של גיאחה, "עונג שבת", אודות בתי קברות הענקיים לפסנתרים שמתחילים להיווצר בארצות הברית. תרבות הצריכה האמריקאית אינה דבר חדש וניתן לראות את ההיגיון שלה חודר כבר לפריפריות העולמיות ולא רק לעולם המערבי. אבל המפגש הזה היה מסקרן במיוחד כיוון שבו ניתן לראות את ההשפעה של תרבות זו על כלי נגינה קלאסי, דוגמת הפסנתר, שתפקד בעבר כסמל סטטוס בכל בית בו ניצב החל מסוף המאה ה-17, בה הומצא. אמנם הפסנתר החל לאבד את ההגמוניה הסלונית שלו ככל שהמרחבים הפרטיים הצטמצמו מאחוזות לדירות ולאור המצאת האורגן האלקטרוני במאה ה-20, אך עדיין העציב אותי לראות את הכנפיים השבורות של הפסנתרים, לצד הקלידים המפורקים, מונחים כערימת זבל חסר תוחלת. הציבור האמריקאי מעדיף לקנות פסנתרים או כלי נגינה חדשים במקום הפסנתרים הישנים, שנשלחים כלאחר כבוד על ידי מובילים למחסנים רחבי ידיים, אליהם הם מושלכים. כמובן שהתופעה העצובה הזו הזכירה לי כמה שירים נפלאים אודות הפסנתר, מהם בחרתי חמישה שבהחלט מעניקים לו מקום משמעותי בתוכם, תהנו.

Unplayed Piano - Damien Rice & Lisa Hannigan


השיר היפה הזה נכתב על ידי דמיאן רייס כחלק מהתמיכה במנהיגת המאבק האזרחי הבלתי אלים בבורמה, אאונג סאן סו קי (Aung San Suu Kyi). השילוב בין האניגן לרייס היה מצוין לאורך כל התקופה שהם עבדו יחד, רק חבל שהזוגיות שלהם התפרקה ומאז בעיקר שומעים את ליזה. השיר מתאר בהצלחה דרך תחושת הבדידות של המנהיגה שהייתה נתונה במעצר בית במשך שנים ארוכות, נוצרת את שיריה השקטים לעצמה כמו פסנתר גלמוד שאף אחד לא מנגן עליו יותר.



Piano Lessons – Porcupine Tree


שיעורי הפסנתר נחשבו בעבר לסמל סטטוס שנשמר רק לעשירי החברה שיכלו להרשות לעצמם חוגים פרטיים עם מורים לפסנתר. כיום, אפשר ללמוד לנגן על פסנתר גם דרך הדרכות ב-Youtube או כל סרטון הדרכה אחר. וכשסטיבן ווילסון (Steven Wilson) שר " אני זוכר את שיעורי הפסנתר, שעות בחדר קפוא, אוזניים אכזריות וידיים קטנות, הורסות צלילים בני אלמוות", די קל להיזכר בכל המעשיות אודות המורים הקשוחים לנגינה שחלקנו חווינו. בכל אופן, הפסנתר משחק פה תפקיד בעיקר בתחילת השיר, לאחר מכן הגיטרות משתלטות עליו יחד עם התופים במיטב המסורת  של ההרכב המעולה הזה. השיר יצא כסינגל המוביל מאלבומם החמישי של ה-Porcupine Tree מ-1999, שנקרא Stupid Dream.


Piano – We Have Band


ההרכב המשולש הזה ממנצ'סטר, שכולל בתוכו את הזוג הנשוי תומאס ודדה ווג-פרוסר (Thomas and Dede Wegg-Prosser) יחד עם דארן בנקרופט (Darren Bancroft) מייצרים מוזיקת ניו-וייב קלילה ונותנים גם הם מקום לפסנתר בשיר מתוך אלבום הבכורה שלהם מ-2009, שנקרא בפשטות WHB.




Minor Piano Keys – Iron & Wine


אני חייב לומר שאת סמואל בים (Samuel Beam), הידוע יותר כברזל ויין (Iron & Wine), צריכים לשמוע באווירה מסויימת, שקטה, הרחק מההמולה היומיומית. Minor Piano Keys הוא רק דוגמא קטנה ליכולת שלו לייצר שירים קטנים ומרגשים. לא הצלחתי למצוא באיזה אלבום זה מופיע למעט איזשהו אוסף שנקרא A Tired Symphony. אגב, פסנתר אי אפשר למצוא בשיר הזה משום מה, אבל הוא יפה בדרכו שלו.




Fojugor Piano – Sigur Ros


בחרתי לסיים דווקא עם הקטע הארוך מבין החמישייה שהוצגה. יש משהו מהפנט במוזיקה שעושים החבר'ה האלה מאיסלנד. כבר כמה שנים אני מנסה להבין את הנוסחאות שמרכיבות את השירים השמימיים שלהם ללא הצלחה, מנסה להבין האם מדובר בסוכנים סמויים של משרד התיירות האיסלנדי, שמנסה למשוך עוד תיירים לאי היפהפה הזה. Fojugar Piano זה בתרגום חופשי Four Pianos, אבל ההרגשה היא שיש שם הרבה יותר מזה. הוא מסיים את האלבום האחרון שלהם Valtari  מ-2012 ואפילו נושא קשר ישראלי כאשר הבמאית הישראלית עלמה הראל ביימה עבורו את הקליפ. פשוט שיר נפלא להירדם איתו בלילה, לדמיין איזה פיורד קורס בשקט אל תוך המים, היכן שאף אחד לא שומע אותו.
אחלה שבוע!



 Last night I read a great article at The NY Times about the "death of Pianos". It offers another view for the effects of the consumer society in the US on this Classic instrument, which we prefer to throw away and buy a new one. This article reminded me a few songs written about pianos, five of them are offered here, Enjoy!