ממתקים לשבת: מלחמה ומה שאחריה....

פגז מהעבר 1: כש-U2 הוציאו את אלבומם השלישי War לפני 30 שנה בדיוק (יואו!!!), זה היה עולם בו מלחמה שרתה כמעט בכל. ב-1983 העולם היה עדיים שרוי המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ, רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר עלו לשלטון בארה"ב ובבריטניה והחלו את תהליכי הליברליזציה הכלכלית שהביאו להפרטת מדינת הרווחה בעולם המערבי ובצפון אירלנד נמשכו העימותים החריפים בין הקתולים לפרוטסטנטים על רקע ההשתייכות לאימפריה הבריטית. בעולם שבו חומת ברלין עדיין הייתה עובדה שרירה וקיימת, War הפך להיות לאחד מאלבומי המחאה החשובים באותו עשור שהתריס נגד שפיכות הדמים בצפון אירלנד (Sunday Bloody Sunday) ותמך בתנועת הסולידריות של פולין שהחלה לתפוס תאוצה ולצאת מהנמל בגדנסק בה נוסדה. האזנה עכשווית לאלבום מעלה כי חלקו התיישן, אבל New Year's Day שנכתב תחילה כשיר אהבה לאלי, אשתו הטרייה של בונו, הפך לשיר תמיכה בתנועת הסולידריות של לך ולנסה ולאחד מהשירים האהובים שלהם בכל הזמנים.

גם זה כוח משיכה.... הצמד הלונדוני המבטיח, Alunageorge, שמורכב באופן מקורי מ-Aluna Francis ומ-George Reid, זכו להכרה טרם הוציאו אלבום ראשון כשנכללו ברשימות של BBC ו-Brit כקולות שעתידים לבלוט ב-2013. בינתיים עד שאלבום הבכורה שלהם יצא בסביבות יוני השנה, הם משחררים את Attracting Flies, שמבליט את קולה של אלונה לצד הביטים האלקטרוניים של ג'ורג', נראה שיש למה לצפות....

בואי מכה שנית - הספירה לאחור לצאת אלבומו של David Bowie במרץ הולכת ומתקרבת לקיצה. בינתיים הבחור שחרר קליפ מעולה לשיר השני The Stars Are Out Tonight, בו הוא מככב לצידה של Tilda Swinton, אחת משחקניות הקולנוע והתיאטרון המוערכות בבריטניה, שאף היא ניחנת במראה יוניסקס כמו של בואי בשנות ה-70. השיר מתחיל עם מוזיקה שמאד מזכירה דווקא שיר של Massive Attack, אבל משם היא זורמת למחוזות מוכרים יותר מעולמו של בואי. שיר מצויין עם קליפ נפלא, מחכה כבר לזליגת השמעות הבכורה בקרוב.

מתקררים קצת. החום המפתיע שחזר אלינו השבוע, גורם לי בדרך כלל לחפש מוזיקה במקומות צוננים יותר, דוגמת איסלנד שהפכה להיות אחת המדינות המסקרנות בעולם המוזיקה היצירתי והניסיונית. די במקרה יצא השבוע קליפ יפהפה לשיר של Olafur Arnalds, שמתעסק בדרך כלל במוזיקה אינסטרומנטלית, אבל הפעם הוא בחר לצרף את Arnor Dan לשיר את השיר Old Skin מתוך האלבום השלישי שלו שייקרא For Now I Am Winter. הקליפ נשען על יופיה הפראי של איסלנד ומספרת את סיפורו של אדם המפעיל מגדלור בודד תוך שרטוט חוויותיו וחלומותיו. התוצר המוזיקלי נהדר ומזכיר מאד את המוזיקה של Sigur Ros המוערכים

 

שבדים עושים איטלו-דיסקו? מסתבר שהאיטלו-דיסקו עדיין חי וקיים. אני הייתי בטוח שהוא נמוג עוד לפני שנות ה-70, אבל Sally Shapiro, צמד יוצרים מגטבורג בשבדיה, הוציאו השבוע אלבום שלישי בשם Somewhere Else, מתוכו אפשר לשמוע את Architcture Love שנשמע כשמו מעין יצירה ארכיטקטורית שמשלבת קולות ומקצב אלקטרוני. מסתבר שדווקא השבדים עושים איטלו-דיסקו מצויין....

מגפיים קטנות. באיזשהו גיל בחיים, השימוש במילה Boots מזכיר לך יותר את הקוף שמלווה את הדמות המצויירת דורה מאשר אלמנט מוזיקלי מסויים (הרהור של הורה...). בכל אופן, השיר החדש של Little Boots, זמרת אלקטרו-פופ בריטית שמשחררת את הרצועה הראשונה מאלבום שעתיד לצאת במאי. Motorway נהנה מקצב נעים ומקולה של המגף הקטנה כמו גם מקליפ סמי פילם-נואר שמלווה אותו.

לא כל כך חיוור. כשקראתי ש-Pale שואבים חלק מהשראתם מ-Depeche Mode ומעוד כמה להקות משפיעות אחרות מהאייטיז קצת חששתי שהתוצאה תהיה חיוורת כמו השם של ההרכב. Too Much, ששוחרר ליוטיוב כבר לפני כמה חודשים, אך יוצא בגרסא דיגיטלית הימים אלו, מפחית מהחשש הזה ומראה שהכיוון שלהם הוא קצת יותר מינימליסטי, אם כי די בקלות אפשר לדמיין את Dave Gahn לוקח את המיקרופון בשיר הזה.

 

שיא הרגש. כנראה שלא הייתי מגיע לקליפ הנפלא הזה של Shane Koyczan אילולא הייתי קורא את הבלוג המצויין של גיאחה, עונג שבת. אני חושב שבמקרה הזה צריך להניח לכל אדם לראות את הקליפ ולחשוב אילו תובנות הוא מעלה כלפי עצמו. To This Day השיג תוך פחות משבועיים מעל 5 מליון צפיות ביוטיוב וכמה אלפי מיילים מהורים וילדים המוקירים את השירה הפוסט-מודרנית הזו, אותי זה הותיר חסר מילים...

 

החידוש של השבוע מגיע מצמד זמרות שעדיין לא הגיעו לשיאן. מצד אחד זו Nataly Dawn שהוציאה החודש אלבום מצויין בשם How I Knew Her ו-Lauren O'Connell, שייצאו יחד לסיבוב הופעות בצפון אמריקה בקרוב. בינתיים הן הקליטו גרסת כיסוי לשיר של ה-Bee Gees שזכה לאינספור גרסאות כיסוי, I Started A Joke. הגרסא שלהן יפה בגלל המינימליסטיות, אך יחד עם זה העושר המוזיקלי שכל אחת מהן מביאה, אחלה ביצוע

כן, כן, כן!!! אחד האלבומים המסקרנים של השנה הוא אלבומם הרביעי של ה-Yeah Yeah Yeah's שמונהגים על ידי הסולנית Karen O, ונתנו הופעה מצויינת בתל-אביב כשחיממו את דפש מוד. אחרי It's Blitz הנפלא מ-2010, נראה אם הם יצליחו לשחזר משהו באותו סדר גודל. בינתיים הם שיחררו את העטיפה של Mosquito שהיא די מפחידה ואת הטעימה הראשונה מהאלבום שנקראת Sacrilege ומביאה את המקצב המוכר של הלהקה הברוקלינאית הזו.

פגז מהעבר 2: חוזרים לאירלנד והפעם לאלבום הבכורה של להקה שעסקה בתחילת שנות ה-90 בליווי להקת Suede, שהפכה להיות מטאור בשמי המוזיקה הבריטית. The Cranberries היו הרכב לא מפורסם במיוחד עד שהם שחררו את השיר Linger, מתוך אלבום הבכורה שלהם Everybody Else Is Doing It, So Why Can't We, שיצא לפני 20 שנה בדיוק. אמנם לא מדובר באלבומם הטוב ביותר של האוכמניות, אבל כבר אז אפשר היה להבחין בניצנים של העיבודים המוזיקליים שיהפכו רכים ותוקפניים כאחד בשני האלבומים הבאים, בדיוק כמו קולה של דולורס או'ריידרן, הסולנית שמביאה את השיר הסוגר של השבוע.

שירים לסוף שבוע: קאמבקים וחיות אחרות

פצצה מהעבר 1: לפני 25 שנים, ב-16.2.1988, יצא אלבומם השישי של להקת The Church האוסטרלית, המתמחה בניאו-פסיכודליה משולבת בניו וייב. למרות שהם פעילים כבר מאז 1980 עד היום (!), השיר שהקפיץ אותם למיינסטרים היה השיר היפהפה Under The Milky Way, שזכה לאינספור חידושים מאז. השיר זכה להצלחה רבה ונוגן במרבית רשתות המוזיקה דאז. לטעמי, גם כיום הוא נשמע פצצה למרות שעברו 25 שנים מאז

1) התנצלות בדור 3: לשיר הזה הגעתי בעיקר בגלל השם המסקרן שלו, I'll Fax You An Apology, שמסמל במידה רבה את האופן בו הרגשות שלנו מתורגמים דרך אמצעים טכנולוגיים בעידן הנוכחי. Department M הוא פרוייקט צעיר מלידס שמייצר אינדי-טרוניקה נעימה לאוזן כמו השיר הזה.

    

2) שובו של ג'יימס: כן, James Blake, אחד הכוכבים הבוערים בשמי הדאבסטפ חוזר עם אלבום חדש שייצא בסביבות אפריל בשם Overgrown. בינתיים אפשר לשמוע את האפריטיף הראשון ממנו שנושא את השם Retrograde, שמצליח להפוך את הציפיות לגדולות יותר

 

3) אם קירות יכלו לדבר: ממשיכים בקו השקט עם Wall הלונדונית, שעתידה להוציא את EP הבכורה שלה, Shoestring, בתחילת אפריל. זה נשמע כמו הקלטה ביתית חובבנית של נערה המנגנת על אורגן, אבל השילוב בין הקול המתקתק למלודיה, מראה שיש לה פוטנציאל להפוך לליסה ג'רמנו הבאה (ראו בהמשך)

    

4) הדואר חוזר: עשר שנים חלפו מאז האלבום המצויין של The Postal Service, מופע חד פעמי של Ben Gibbard ו-Jimmy Tamborello, שהוציאו את Give Up ב-2003 וא חזרו ללהקות האם שלהם (Death Cab For Cutie ו-Dntel, בהתאמה). כעת הם מוציאים A Tattered Line Of String, שיר נושן שהוצא מהבוידעם לרגל השקת העשור לאלבום ההוא. בשיר הם מארחים את Jenny Lewis הנהדרת והתוצאה מבהירה מדוע חידוש אתר האינטרנט שלהם השנה מעורר כל כך הרבה ציפיות

 

5) איך אני מכיר אותה... למעשה, אני לא ממש מכיר את Nataly Dawn, הזמרת של ההרכב Pomplamoose (מי אלה?!). מה שכן אני יודע שאלבום הבכורה שלה שנקרא How I Knew Her, יצא השבוע ומכיל כמה שירים אוטוביוגרפיים יפהפיים. אני נדבקתי דווקא לשיר הנושא, אבל כנראה שיש פה עוד כמה פנינים....

   

6) ארנבון מפוחד - Frightened Rabbit הסקוטים חוזרים עם אלבום חדש, רביעי במספר שנקרא Pedestrian Verse. בהתחלה הם נשמעו לי כמו האחים הקלילים של The Twilight Sad, אבל אחר כך התברר שהם אולי קרובים יותר ל-The National. האלבום החדש לא אחיד באיכותו, אבל היו כמה קטעים שאהבתי ממנו, אחד מהם הוא December's Traditions. 

 

7) לאן ברחו הפילים? אחת הזמרות הקסומות והפחות מוערכות בעולם הדרים-פופ, שנושק לאינדי זו Lisa Germano. אמנם היא זכתה להכרה בעיקר בזכות Geek The Girl המסקרן מ-1994, אבל מאז היא זוכה לתהודה נמוכה מדי וחבל... אלבומה החדש, ה-11 שלה מאז תחילת קריירת הסולו שלה, נקרא No Elephants, ומכיל בתוכו אלמנטים המזכירים בעלי חיים ובני אדם תוך עמידה על הדמיון והשוני ביניהם. אלבום קטן ויפהפה שמומלץ לשמוע, כמו כל אלבומיה של ג'רמנו, בשעת לילה מאוחרת

8) להתעורר לבוקר נפלא. אני חושב שהשיר ששחרר השבוע Kurt Vile, הסולן של הרכב האינדי War On Drugs, הוא השיר היפה ביותר ששמעתי השבוע. יש בו נגינת גיטרות יפהפיה שלוקחת את המאזין למחוזות רחוקים באמריקה והמקצב האיטי מתגבר והולך עד שהוא מפנה את הבמה לגיטרה שמובילה אותנו אל קץ הטיול, שאז מתחיל מחדש. Wakin On A Pretty Day נמשך כמעט עשר דקות ששוות כל שניה....

 

9) כל הזמן הזה. עברו כמה שנים טובות מאז אלבום הבכורה מצויין של The Strokes, שהביא סאונד מלוכלך ומגניב בתחילת המילניום. מאז החבר'ה התבגרו ועשו גם דברים פחות טובים. הבשורה הטובה היא שהסינגל החדש מתוך האלבום החמישי המתקרב, Comedown Machine, שייצא בסוף מרץ מזכיר את הסאונד הראשוני שלהם. 

   

פצצה מהעבר 2: בדיוק באותו יום שיצא האלבום של The Church, יצא גם אלבום הבכורה של All About Eve, הרכב בריטי שעשה בהתחלה קצת רוק גותי עד שהתיישר לכיוון של פולק ושוגייזינג. בכל האופן, האלבום הזה הפך להיות מוכר בעיקר בזכות הסינגל הנפלא מתוכו, Martha's Harbour, שהוא למעשה הגרסא הלועזית של "אהובת הספן" שכתב יאיר לפיד לריטה (וכאן מסתיים הדימיון ביניהם). אני מניח ששירים נעשים אלמותיים אם שומעים אותם בתקופות שונות בחיים ועדיין הם מעבירים בך צמרמורת קלה בלי להבין מדוע. זה אחד מהשירים הללו.