פגז מהעבר 1: חיים על הקצה. 1993 הייתה השנה המוצלחת ביותר של Aerosmith בקריירה המוזיקלית הארוכה שלהם. הם הוציאו להיט אחר להיט מהאלבום האחד עשר שלהם, Get A Grip, שיצא לפני 20 שנים בדיוק, ב-20 לאפריל. השילוב בין כל מרכיבי הלהקה היה מצויין והקליפים שליוו את השירים, בכיכובן של Alicia Silverstone ו-Liv Tyler (הבת של הסולן, Steven Tyler), העלו את הלהקה למרומי המיינסטרים. אבל מעבר לכך, היה זה כנראה השיר Living On The Edge שעסק בבעיות החברתיות של צעירים אמריקאים ובבחינת הגבולות המתמדת בין המותר לאסור, הטוב והרע עד כדי עמידה על הקצה מבלי להחליט באיזה צד לבחור. הקליפ אמנם די מיושן כבר והפרצופים המעוותים והמגלומניים של Steven Tyler הסולן בודאי לא מוסיפים לו, אבל הסולו גיטרה של Joe Perry נותן פייט לא רע ל-Slash מ-Guns N' Roses. אז הנה הקליפ בכיכובו של Edward Furlong הצעיר, בתקופה שהוא עדיין היה רלוונטי.
האייטיז חוזרים בגדול. ומי אם לא Daft Punk מובילים את המהפיכה עם שיר מדליק בשיתוף עם הראפר Pharrell Williams. נשמע מוזר? גם לי זה נשמע די לא הגיוני והצירוף המשונה הזה נראה לי כמו עוד פיאסקו דומה לאלבומם האחרון Human After All שהוכיח שהם אנושיים ולכן גזרו על עצמם לא פחות משמונה שנים נטולות אלבומים. האלבום החדש מבטיח להיות אחד המסקרנים השנה ואם Get Lucky הוא דגימה מייצגת, הרי שיש סיבה להמתין ל-Random Access Memories שמבטיח להחזיר אותם לקידמת הבמה.
פניני יום התקליט 1. יום התקליט הבינלאומי, שאמור להיחגג ב-20 לאפריל, הוא אחד מהתאריכים היותר חשובים לעולם המוזיקה, בעידן בו תקליטים הולכים ונמוגים לטובת קבצים ועננים למיניהם. מה שיפה ביום הזה הם הסינגלים שיוצאים לכבודו, ובדרך כלל לא נכללים באלבומים הרשמיים של האמנים המבצעים, מה שהופך אותם לייחודיים יותר (ונדירים לאחר זמן מה...). אחד החיבורים היפים של יום התקליט המתקרב הוא בין שני כוכבים, כל אחד בתחומו: מצד אחד, Mark Lanegan שהתחיל בעיקר בתחום הרוק האלטרנטיבי, אבל בשנים האחרונות הוא מטייל בין סגנונות שונים כמו תייר מוזיקלי מיומן ומצד שני, Moby, ממייסדי הדאנס המודרני ונגיעות האמביינט שנלוות אליו. התוצאה היא שיר איטי, מעין בלדה אלקטרונית, שמשלבת את העוצמות של שניהם לכדי The Lonely Night, שיר לילי יפהפה.
צ'יל אאוט עם אינדי פולק? אחרי שJustin Vernon, הסולן של Bon Iver, הודיע על הפסקה זמנית של העשייה המשותפת של ההרכב, הוא מיהר לעבוד עם הרכב הצד שלו Shouting Matches ואף מצא זמן נוסף להתארח אצל עמיתיו לקונגלומרט העצום שנקרא Gayngs (להקת אינדי-רוק רך של לא פחות מ-25 מוזיקאים!). שניים מחברי Gayngs הם Channy Leaneagh ו-Ryan Olson שמהווים הרכב בפני עצמו בשם Polica. אז הם ביקשו מהחבר ורנון ג'סטה קטנה ומה שיצא זה שיר מסקרן המשלב בין אינדי לטריפ הופ בשם Tiff.
עוברת לקידמת הבמה. אחרי שבילתה את השנתיים האחרונות בכתיבה ובליווי קולי של Lykke Li, Chairlift והרכבים אחרים, החליטה Kristy Lee Peters, המכונה בקצרה, KLP, לעבור לצד המואר של הבמה ולשחרר חומרים משלה. השיר הראשון שהיא משחררת מתוך ה-EP המתקרב שלה הוא Revolution שכנראה טומן בחובו את רצונה של הזמרת להפוך את התפקידים הבימתיים שלה. מה שיצא לה זה שיר שנע קלות על הקו בין דרים פופ לאינדי וכתוצאה מכך עלול להתנדף די מהר לאחר שמיעה אחת ואולי לא....
ברוקלין של בריטניה. מסתמן שברייטון הולכת והופכת להיות בירת האינדי-רוק נסיוני של הממלכה הבריטית, כיוון ששטף של יוצרים ממשיכים להוציא שירים נפלאים בקצב מטורף (לא מפליא ש-Nick Cave בחר לשכון בה דרך קבע). הפעם מגיע משם הרכב צעיר שנקרא Tall Ships עם גירסא אקוסטית ל-Phosphorescence, שיר מאלבום הבכורה שלהם שיצא בסוף 2012 ונקרא Everything Touching, שעושה חשק לחזור לשמוע את המקור.
סקוט פיצ'גרלד וליאונרדו די-קפריו נפגשו לסרט... זו לא התחלה של בדיחה, אלא מעשה אמיתי, בו ספרו המוערך של הסופר האמריקאי הנודע Scott Fitzgerald, שנקרא The Great Gatsby, זוכה לעיבוד קולנועי בכיכובו של די-קפריו. הסיפור עוסק בשנות ה-20 בארה"ב, בהן העושר וההתעשרות המהירה התחלפו לקראת סוף אותו עשור באסון כלכלי, שחייב את האמריקאים לעדן את גישתם הכלכלית (וזה כבר יכול להפוך להרצאה היסטורית שלמה, אז נפסיק כאן...). ומה זה קשור למוזיקה? ובכן, מי שמביים את הסרט הוא לא אחר מאשר Buzz Luhrmann, הבמאי שאוהב לייצר מחזות זמר, המשובצים בפסקולים משובחים (ראה ערך Romeo + Juliet ו-Moulin Rouge). הפעם הוא לוקח את Florence + The Machine, שמשגרת עוד שיר מרטיט הישר אל תוך חדרו השמאלי של הלב, בשם Over The Love, שעושה חשק עז לראות את הסרט.
פניני יום התקליט 2. אחד השירים היפים של Patti Smith, שנקרא Because The Night, זכה לעדנה מחודשת עם הביצוע האקוסטי של 10,000 Maniacs במסגרת מופעי MTV Unplugged ז"ל... יום התקליט העניק הזדמנות ל-Garbage ול-Screaming Females להחזיר לשיר את מקצב הרוק שאליו התכוונה המשוררת ומשחריים גירסא פרועה לשיר הזה. לא בטוח שכל אחד יתחבר לביצוע הזה, אבל עדיין שווה לתת לו האזנה קצרה
הכינו את מעילי הגשם כי Wintercoatsממלבורן הולכים להוריד עליכם גשם של אמביינט רך שישטוף לכם את האוזניים. די ברור שלא הייתי מצליח להגיע להרכב הזה ללא נפלאות האינטרנט, אבל זה אחד השימושים הטובים שאפשר למצוא בו. בכל אופן, אמן האמביינט דרים פופ הזה, James Wallace,הוציא השבוע EP בשם Heartful עם שישה שירים, מתוכו הם שחררו זה מכבר את Halogen Moon, שמאיר באור יקרות את הלילה האפל ביותר. שווה הקשבה
שיר לכת נון-שלנטי. פעם Andrew Cedermark היה הגיטריסט של Titus Andronicus, הרכב אינדי-רוק שמחליף בתדירות גבוהה את חבריו מאז הקמתו. אז הבחור הזה לקח את הגיטרה שלו והתחיל ליצור באופן עצמאי, כך שלקראת אלבומו החדש Home Life, שייצא ביולי, הוא משחרר שיר חביב בשם Canis Major, שגם אם לא מבינים את כותרתו, עדיין אפשר ליהנות מהמקצב המצויין שלו (אגב, פירוש השם הוא "כלב גדול", במידה ו-Google Translate לא פישל....)
קצת מוזיקה מקנדה אף פעם לא מזיקה. והפעם מגיעה מונקובר
Louise Burns, זמרת צעירה שהחליטה באלבומה השני, שעתיד לצאת השנה וייקרא
The Midnight Mass, לחזור לשורשים המוזיקליים שגרמו לה להתאהב במוזיקה. בין גורמי ההשפעה היא מנתה את
Depeche Mode, The Cureb ו-
Siouxsie And The Banshees. ואכן, הסינגל הראשון שהיא חושפת ממנו,
Emeralds Shatter, הוא שילוב יפה בין כל כוכבי הדארק ניו-וייב של באייטיז, כך שדי קשה להתעלם ממנו, הוא ממכר (
אין קישור ליוטיוב, אלא רק לשיר מוטבע מכתבה ב-Exclaim).
לורה והצייד. Laura Marling זכתה כבר לתואר של נסיכת האינדי-פולק הבריטית עם צאת שני אלבומיה הראשונים, שזכו לביקורות טובות. כעת היא חוזרת עם סינגל שני בשם Hunter Master מתוך האלבום Once I Was An Eagle, שאמור לצאת בחודש הבא. השיר הזה לוקח אותה לכיוון פולקי יותר, כך שמי שאוהב את הסגנון המוזיקלי הזה, יכול למצוא עצמו מעודד ומלא ציפייה לקראת אלבומה המתקרב.
צילום מטושטש. אחת הלהקות החביבות עליי, Camera Obscura שיחררו השבוע סינגל ראשון בשם, Do It Again, מתוך האלבום העתידי שלהם, Desire Lines. ההרכב הסקוטי הזה פעיל כבר מ-1996 ומייצר מוזיקה קלילה ואינטיליגנטית כאחד, די דומה לשכנים המוצלחים מגלזגו, Belle And Sebastian. השיר החדש ממשיך את אותו קו מוזיקלי מוכר ואין בו חדשנות יוצאת דופן, אבל עדיין הם מצליחים להרטיט מיתרים נסתרים בגוף. מעניין מה ממתין באלבום המלא שייצא בתחילת יוני
אף פעם לא נמוך מדי. זו לפחות ההרגשה שמקבלים אחרי שמאזינים לאלבומם העשירי של Low, להקת אינדי רוק אמריקאית שמסתובבת בעולם כמעט 20 שנים. האלבום האחרון, The Invisible Sun, יצא ב-19 למרץ ומהווה אלטרנטיבה טובה להאזנה בשעות מנוחה. השבוע הם הוציאו קליפ לאחד השירים היפים מהאלבום, Just Make It Stop, מה שגרם לי לחזור ולהאזין לאלבום במלואו, אולי זה יגרום לכם את אותו הדבר
ניקי לעולם לא. זה השם של Nikki Nevver, שמכנה את עצמה Terror Bird על הבמה ומתעתדת להוציא אלבום בכורה בשם All This Time בסוף מאי. הסינגל הראשון שהיא משחררת נושא אווירה של אייטיז עם ניחוחות של ניו וייב ונקרא The Wrong Way. אם זו הדרך הלא נכונה, מעניין איך נשמעים השירים הנכונים באלבום כיוון שאני מוכן לתעות בדרך הזו כמה שנים טובות...Check It Out
עושים כבוד לניק דרייק. אחד האמנים שמתבקש לעשות לו אלבום מחווה הוא Nick Drake, אמן הפולק הבריטי שהלך לעולמו בגיל צעיר למדי, אך הותיר אחריו שלושה אלבומים מופתיים שהתגלו רק לאחר תחייתם של שיריו דרך פרסומת של פולקסווגן בתחילת המילניום. כעת יוצא אלבום מחווה חדש ובו מתארחים שלל זמרים דוגמת Lisa Hannigan ו-Robyn Hitchcock ועוד תחת השם Way To Blue - The Songs Of Nick Drake. אמנם חסרים כאן כמה שירים משמעותיים דוגמת Cello Song ו-Northern Star (שיר הפירסומת...), אבל ניכר כי המבצעים ניגשו ביראת קודש מכבדת לשירים ונזהרו לא להתרחק מהמקור יתר על המידה. Luluc, צמד אוסטרלי ממלבורן, עשו את זה יפה לגבי Things Behind The Sun המרגש.
השיר המרגיע של השבוע מגיע מטריו בשם Survival, שהוציא סינגל בשם Since Sun, בשבוע האחרון. לי זה נשמע די קרוב למלכי הנוחות (Kings Of Convenience), אבל יש בהם משהו אמריקאי יותר שקצת קשה לי להסביר. השיר מורכב בעיקר מגיטרה אקוסטית ומשילוב בין קולות חברי ההרכב, מה שמייצר יצירה נעימה לשעת בריזה קלילה עם כוס משקה קר ביד.
פניני יום התקליט 3. עוד פנינה שהתגלתה לפני, ממש לפני סגירת הרשימה הזו הוא שיתוף הפעולה של Sebastien Tellier, אמן אלקטרוניקה צרפתי ו-Caroline Polachek, הסולנית הנפלאה של Chairlift. לאחר שהכירו זה את זו, כאשר האחרונים חיממו את הצרפתי בסיבוב ההופעות שלו בארה"ב, הם חברו יחד לפני שנה כדי להקליט שיר משותף בשם In The Crew Of The Tea Time. יום התקליט המתקרב ובא עזר לו לצאת לאוויר האוזניים הפתוחות לרווחה וכך אנחנו יכולים ליהנות ממנו כעת.
עושים כבוד למולינה. עברו כמעט חודשיים ממותו הפתאומי, אך צפוי מראש, של
Jason Molina הנפלא והנה כבר צצה לה אסופה ראשונה של כמה אמני אינדי ופולק אמריקאים, שהחליטו לייצר אלבום שמוקיר את זכרו.
Weary Engine Blues: A Tribute To Jason Molina עלה בבנדקאמפ ומספק כמות יפה של ביצועים מגוונים לשיריו של המנוח. האלבום נפתח על ידי אחד מהאמנים המרגשים יותר שאני מכיר, הלא הוא
Mark Kozelek, שהופך בעזרת הגיטרה האקוסטית שלו את
It's Easier Now למקטע קצר שממצה את ההרגשה שנותרה בקרב משפחתו ומעריציו של מולינה לאחר לכתו. ניתן להקשיב לאלבום המלא
בלינק הבא....
פגז מהעבר 2: הדמעה העצובה בעולם... האם בדרך כלל אני מביא כאן פגז מהעבר, הרי שהפעם מגיע שיר שהוא ארטילריה כבדה. Massive Attack כבשו את העולם עם Protection האגדי מ-1994, שהפך אותם לכוהני הטריפ הופ הגדולים וממסמני התקופה בצד הבריטי שנרתע משטף הבריט-פופ. ואז, במקום להמשיך עם אותה נוסחא של האלבום המוצלח האחרון, הם צעדו עוד כמה צעדים אל תוך האפילה והוציאו את Mezzanine, ב-20 לאפריל 1998, לפני 15 שנים. לא כולם הצליחו לעכל את המופלא הזה בזמנו, אך עם השנים התברר שזו יצירת המופת האמיתית של ההרכב עד כה. את הלהיט המרכזי של האלבום הקודם, החליף שיר נוגה ודי חריג באופיו של האלבום, Teardrop, שלווה בקליפ מהפנט ובקולה החד פעמי של Elizabeth Fraser, סולנית ה-Cocteau Twins, שממעטת להופיע מאז התפרקות ההרכב. שיר שהנשימה נעשית קלילה כמו נוצה לאורכו, עד הנפילה הבלתי נמנעת בסוף....
