2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #1

הנה חלפה לה עוד שנה מוזיקלית והגיע הזמן לסכם. כמו כל שנה אני מביא 50 שירים שנשארו לי באוזן השנה וימשיכו כנראה לשנים הבאות ועוד 10 גרסת כיסוי ששוה להקשיב להן מהשנה אחרונה. אז בלי ללרשום יותר מדי מילים מיותרות, הנה החלק הראשון מתוך שישה, המשך יבוא..... 

1) Sharon Van-Etten - Serpents

שרון ואן אטן היא אחת הזמרות האהובות עליי, מעין פי ג'יי הארווי רק טיפה פחות מחוספסת. אולי בגלל זה אהבתי את Serpents מתוך אלבומה השלישי, Tramp, שיצא השנה. אולי זה בגלל שמדובר בשיר שמשלב כמה מהקולות המעניינים של אמריקה, החל מג'וליאנה בארוויק (Julianna Barwick), ג'ן ווסנר (Jenn Wasner) מ-Wye Oak והאחים דסנר מהנשיונל (The National). התוצאה היא השיר הכי רועם של שרון ואן אטן כך שאי אפשר להישאר אדיש לקצב שלו

2) Grizzly Bear - Half-Gate 

גריזלי בר מסתובבים כבר הרבה זמן בסצנה של ברוקלין, בירת האינדי הבלתי-מעורערת של ארצות הברית. בעוד דניאל רוזן (Daniel Rossen) הוציא בעצמו EP לא רע, האלבום השלישי שלהם, Shields, הוא דוגמא ליצירה שקשה להפריד בין חלקיה, בעיקר כשכולם נשמעים כל כך טוב. מעל כולם בלט דווקא Half-Gate שמתחבא במעמקי האלבום. אהבתי במיוחד את המקצב של התופים ואת השירה הזכה של רוזן, חתיכת שיר!

3) School Of Seven Bells - Lafaye

ממשיכים לטייל בניו-יורק ומגיעים קצת לאינדי-פופ מעורבב עם דרים-פופ. הפעם מדובר בשלישייה שמורכבת מהתאומות הזהות אלחנדרה וקלאודיה דה-הזה (Claudia and Alejandra Dehaze) שחברו לבנג'מין קרטיס (Benjamin Curtis) ויחד הם הוציאו שלושה אלבומים, כשהאחרון שבהם, Ghostory, הוא בהחלט אלבום לא רע, מתוכו אהבתי את Lafaye שמשרה אווירה מכושפת מעט

4) Sigur Ros - Fjogur Piano

ואם כבר מדברים על אווירה מכושפת, אי אפשר שלא להרחיק עד איסלנד, לאלבום השישי של הקוסמים מריקוויק (פעם אני עוד אבקר שם, חייב!). אמנם Valtari לא זכה לתשואות שזכו אלבומיהם הראשונים של ההרכב הנסיוני הזה, אבל שווה להרחיק עד הרצועה האחרונה שפירושה "ארבעה פסנתרים", יצירת מופת של כמעט שמונה דקות אינסטרומנטליות ששווה לשקוע איתן בשינה בימי החורף הבאים עלינו לטובה

5) Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards

אני חושב שההייפ סביב ההרכב הזה מפרת', אוסטרליה הוא קצת מוגזם, אבל יש להם מה להציע באלבום השני שלהם Lonerism. המבקרים של אתרי האינדי טוענים כי כך תישמע מוזיקת העתיד ומצביעים עליהם כמסמני הדור הבא. לי הם נשמעים קצת יותר קרובים לפליימינג ליפס (Flaming Lips) ו-Feels Like We Only Go Backwards בהחלט היה יכול להיכלל באחד האלבומים שלהם.

6) Julia Holter - Our Sorrows

ממשיכים עם זמרת נוספת עם קולות מכשפים. יש שכבר הישוו אותה ללורי אנדרסון (Laurie Anderson), אבל אני חושב שהיא הרבה יותר מעניינת עם קול שמיימי ועיבודים עשירים. אלבומה השני Ekstasis שיצא במרץ השנה מספק כמה רגעים משובחים, אבל Our Sorrows נמצא מעל כולם, בעיקר לאור העובדה שהוא מחבר יחדיו את צלילי היום יום של בית קפה, כפיות משקשקות בתוך כוסות ומלצרים מפטפטים עם האורחים לצד השמיימיות בקולה של הולטר.

7) Liars - No. 1 Against The Rush

כששמעתי את האלבומים הראשונים של Liars הם נשמעו לי רועשים מדי וממש לא מעניינים. באלבומם השישי, WIXIW, הם עשו שינוי מהותי שייצר אלבום שהאוזן כבר מצליחה לסבול. No. 1 Against The Rush הוא שילוב של ג'וי דיויז'ן (Joy Division) וניו אורדר (New Order), מה שהפך אותו לאחד משירי הריצה המועדפים שלי השנה.

8) Perfume Genius - All Waters

"גאון הבשמים" הוא למעשה שם הבמה של מייק הדרס (Mike Hadreas) שמייצר מוזיקה אינטימית, עם נוכחות בולטת של סינתיסייזר. אלבומו השני Put Your Back N 2 מביא מכיל בתוכו כמה קטעים קסומים, אך היפה שבהם הוא שיר כמעט עירום, All Waters, בו הוא מדבר בגלוי על זהותו המינית ועל הרצון לתת לה דרור. מקסים.

9) Archive - Damage

אף אחד לא ממש הבחין בכך שאחד מהרכבי הפרוג-רוק, טריפ-הופ הטובים בעולם הוציא השנה אלבום תשיעי. ובכן, האלבום With Us Until You're Dead הוא המשך ישיר של האלבומים הדיסטופיים של ההרכב, שמנסים לכתוב את אורוול מחדש דרך הטקסטים של אלבומיהם האחרונים, Controlling Crowds ו-Lights. כיוון שמדובר באלבום קונספט, קשה לתלוש ממנו רק רצועה אחת ולנתק אותה מההקשר המלא של היצירה. Damage יכול גם לעמוד בפני עצמו וגם לייצג את הרעיון של היצירה כולה, שווה הקשבה

10) Wake Owl - Gold

את החלק הזה סוגר הרכב מקנדה, שהוציא השנה EP ראשון ודי מבטיח, מתוכו שיר הנושא Gold תפס את אוזניי ובהחלט מבשר רק טוב לגבי הבאות.