Friday 28 December 2012

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #2


ממשיכים עם סיכום המוזיקה לשנת 2012. אחרי החלק הראשון, שכלל כמה שירים שתפסו לי את האוזן השנה, מגיע החלק השני שמביא מוזיקה מנורווגיה, שבדיה, בריטניה וכמובן מארה"ב. אז בלי לקשקש יותר מדי, הנה העשירייה השנייה בסדרה. ולמי שאין ממש סבלנות, הלינק לפלייליסט רצוף של העשירייה ממש כאן

11) Sliegh Bells - Comback Kid

האלבום השני של אלקסיס קראוס (Alexis Krauss) ודרק מילר (Derek Miller) מברוקלין, Reign Of Terror, זכה לתשבוחות כשיצא בתחילת השנה. החבר'ה האלה מייצרים מוזיקה רועשת עם הרבה סינתיסייזרים ותופים אלקטרוניים, כשהקליפ הזה מדגים במידה רבה את התשוקה האמריקאית לנשק ומדוע אולי צריך לאסור אותה אחרי הטבח שהתרחש בבית הספר בקונטיקט השנה.


12) Beach House - Lazuli

גם השיר השני מגיע מצמד אמריקאי, הפעם מבולטימור (יש מוזיקה בבולטימור!), שנקרא Beach House. השנה הם הוציאו את אלבומם הרביעי Bloom שהמשיך את הקו המוזיקלי של דרים-פופ על סף האינדי רוק. ויקטוריה לגראנד (Victoria Legrand) מספקת את עיקר השירה ואלכס סקאלי (Alex Scally) אחראי על העיבודים והנגינה בעיקר כך ש-Lazuli בהחלט ממצה את השילוב המצויין ביניהם.


13) Sussanne Sundfor - White Foxes

סוזאן סונדפור (מקווה שכך הוגים זאת בעברית) מגיעה מנורווגיה, ארץ הפיורדים. בשנים האחרונות גדלה החשיפה למוזיקה שנעשית במדינות סקנדינביה מה שהנחית לנו את סיגור רוס (Sigur Ros) ומום (Mum) המופלאים מאיסלנד הרחוקה. השיר White Foxes לקוח מתוך אלבומה החמישי! של הזמרת בת ה-26, שנקרא The Silicone Veil והיא זוכה לפופולאריות לא מעטה בארץ מוצאה. הקליפ לא מומלץ לבעלי לב חלש, אבל הוא אחד היפים והמרגשים שראיתי השנה וככל הנראה השיר הטוב ביותר ששמעתי (ותודה לגיאחה על החשיפה הראשונית...)

 

14) First Aid Kit - Dance To Another Tune


ממשיכים בסקנדינביה ועוברים לשוודיה, שהופכת להיות מעצמת אינדי-פופ לא פחות מאשר היא הייתה מעצמת אירוויזיון. בשנים האחרונות, שוודיה היא לא רק אבבא (ABBA), רוקסט (Roxette) או הקרדיגנס (The Cardigans) אלא הרבה מאד קולות מגוונים ומעניינים. First Aid Kit הוא צמד אחיות-זמרות בשם ג'ואנה וקלרה סודרברג (Johanna and Klara Soderberg) שהוציאו בתחילת השנה את אלבומן השני, The Lion's Roar, מתוכו בחרתי את השיר היפהפה הזה.

 


15) Bill Fay - Jesus Etc

האם אפשר להיעלם למשך 41 שנים ואז לחזור לתודעה? תשאלו את ביל פיי, אמן קאנטרי-פולק בריטי שלא השמיע את קולו כמעט מאז 1971, כשסיים את חוזהו בחברת התקליטים בה היה באותה עת. עם הזמן הוא הפך להיות מעין אגדת פולק, דוגמת ניק דרייק (Nick Drake), אבל עם הבדל אחד קטנטן, הוא חי.... ופתאום, כמו בסיפורי מעשייה, יצר איתו קשר ג'ף טווידי (Jeff Tweedy), סולם ווילקו (Wilco) וגרם לו לחזור לשיר. ואיזה אלבום מדהים הוא הוציא השנה, אחרי יותר מארבעה עשורים, בשם Life Is People. השיר הזה הוא המחווה הקטנה שלו לווילקו של טווידי עם חידוש לשים Jesus Etc., כנראה הקאמבק המרגש של השנה שלא שמעתם עליו...


16) Elbow - Buffalo Ghosts

אין הרבה להקות בעולם שיכולות להוציא אלבום B-Sides שיישמע כמו אלבום אולפן רגיל הממתין לשיגור לתחנות הרדיו ולסטרימינג האינטרנטי. אחת הלהקות שמסוגלות להכניס ולהוציא שירים מאלבומים מבלי להבדיל כמעט ברמתם היא אלבו (Elbow) הבריטית, שאני לא מתבייש לומר שהן אחת האהובות עליי כיום. השנה הם הוציאו את Dead In The Boot ממנו היה די קשה לבחור מה להשמיע, אז הלכתי על רוחות הרפאים של הבאפלוס.



17)  Bat For Lashes - Laura

האי הבריטי ניפק השנה עוד כמה שירים יפהפיים. השיר Laura לקוח מתוך אלבומה השלישי של Bat For Lashes המוכשרת, שנקרא The Haunted Man. בלדת פסנתר שקטה שנמתחת אל מעבר לגבולות הפנטזיה הסטנדרטיים שהיא טווה באלבומיה. האלבום הנוכחי מהווה התפתחות יפה של הזמרת הזו, שאולי חתרה יותר לכיוון המיינסטרים, אבל עושה זאת בדרכה שלה.



18) Regina Spektor - All The Rowboats

רגינה ספקטור כבר הגיעה למיינסטרים. בזכות אלבומה Begin To Hope היא הפכה להיות בת השכן הנחמדה ששרה שירים מתקתקים תוך הפגנת הוירטואוזיות שלה על הפסנתר. What We Saw From The Cheap Seats ששוחרר השנה הוא ניסיון לצאת מעט מהמסגרות אליה תחבו אותה הביקורות האחרונות ואין מוצלח מהשיר All The Rowboats כדי לסייע לה במשימה. ספקטור מחברת כאן היטב את צלילי הפסנתר הקלאסיים עם ביטים אלקטרוניים ושירה צלולה שמייצרים אווירה אפלולית ומסקרנת. אחלה שיר.



19) Jessie Ware - Wildest Moments

אלבום הבכורה של ג'סי וויר (Jessie Ware) היה אחד האלבומים המסקרנים ששמעתי השנה. אני לא כל כך אוהב מוזיקה שחורה ולא ממש מתחבר לתרבות הגנגסטה שהיא מאד ערסית והפכה להיות נדבך משמעותי בתרבות האמריקאית (תראו את ההערצה שזוכים לה השנה קנדריק לאמאר ופרנק אושן). וויר מייצרת משהו על גבול הסול והדרים-פופ הלבן וזה פשוט נשמע מדהים. ממליץ לכל אחד לפנות מעט זמן כדי להקשיב ל-Devotion המעולה שלה, שהוא אחד מאלבומי הבכורה הטובים של השנה


20) Soulsavers - Longest Day

דייב גהאן (Dave Gahan) די פישל ברוב הפרוייקטים שהוא הלך אליהם ולא נקראו דפש מוד (Depeche Mode). קריירת הסולו שלו לא התרוממה לגבהים יוצאי דופן וגם להקת המקור שלו די מדשדשת בשנים האחרונות (והוואי על להקות שבשיאן לדשדש כמוה). החיבור עם שומרי הנפשות עשה לו רק טוב, לא פחות מאשר הוא עשה למארק לאנגן באלבומיהם הקודמים. גהאן מביא את דפש מוד לשירים ושומרי הנפשות מביאים את האלקטרוניקה הרכה ויחד הם יצרו אלבום שזכה למעט מדי תהודה, The Light The Dead See, ממנו בחרתי את השיר המעולה הזה

Wednesday 26 December 2012

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #1


הנה חלפה לה עוד שנה מוזיקלית והגיע הזמן לסכם. כמו כל שנה אני מביא 50 שירים שנשארו לי באוזן השנה וימשיכו כנראה לשנים הבאות ועוד 10 גרסת כיסוי ששוה להקשיב להן מהשנה אחרונה. אז בלי ללרשום יותר מדי מילים מיותרות, הנה החלק הראשון מתוך שישה, המשך יבוא..... 

1) Sharon Van-Etten - Serpents

שרון ואן אטן היא אחת הזמרות האהובות עליי, מעין פי ג'יי הארווי רק טיפה פחות מחוספסת. אולי בגלל זה אהבתי את Serpents מתוך אלבומה השלישי, Tramp, שיצא השנה. אולי זה בגלל שמדובר בשיר שמשלב כמה מהקולות המעניינים של אמריקה, החל מג'וליאנה בארוויק (Julianna Barwick), ג'ן ווסנר (Jenn Wasner) מ-Wye Oak והאחים דסנר מהנשיונל (The National). התוצאה היא השיר הכי רועם של שרון ואן אטן כך שאי אפשר להישאר אדיש לקצב שלו


2) Grizzly Bear - Half-Gate 

גריזלי בר מסתובבים כבר הרבה זמן בסצנה של ברוקלין, בירת האינדי הבלתי-מעורערת של ארצות הברית. בעוד דניאל רוזן (Daniel Rossen) הוציא בעצמו EP לא רע, האלבום השלישי שלהם, Shields, הוא דוגמא ליצירה שקשה להפריד בין חלקיה, בעיקר כשכולם נשמעים כל כך טוב. מעל כולם בלט דווקא Half-Gate שמתחבא במעמקי האלבום. אהבתי במיוחד את המקצב של התופים ואת השירה הזכה של רוזן, חתיכת שיר!


3) School Of Seven Bells - Lafaye

ממשיכים לטייל בניו-יורק ומגיעים קצת לאינדי-פופ מעורבב עם דרים-פופ. הפעם מדובר בשלישייה שמורכבת מהתאומות הזהות אלחנדרה וקלאודיה דה-הזה (Claudia and Alejandra Dehaze) שחברו לבנג'מין קרטיס (Benjamin Curtis) ויחד הם הוציאו שלושה אלבומים, כשהאחרון שבהם, Ghostory, הוא בהחלט אלבום לא רע, מתוכו אהבתי את Lafaye שמשרה אווירה מכושפת מעט

4) Sigur Ros - Fjogur Piano

ואם כבר מדברים על אווירה מכושפת, אי אפשר שלא להרחיק עד איסלנד, לאלבום השישי של הקוסמים מריקוויק (פעם אני עוד אבקר שם, חייב!). אמנם Valtari לא זכה לתשואות שזכו אלבומיהם הראשונים של ההרכב הנסיוני הזה, אבל שווה להרחיק עד הרצועה האחרונה שפירושה "ארבעה פסנתרים", יצירת מופת של כמעט שמונה דקות אינסטרומנטליות ששווה לשקוע איתן בשינה בימי החורף הבאים עלינו לטובה


5) Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards

אני חושב שההייפ סביב ההרכב הזה מפרת', אוסטרליה הוא קצת מוגזם, אבל יש להם מה להציע באלבום השני שלהם Lonerism. המבקרים של אתרי האינדי טוענים כי כך תישמע מוזיקת העתיד ומצביעים עליהם כמסמני הדור הבא. לי הם נשמעים קצת יותר קרובים לפליימינג ליפס (Flaming Lips) ו-Feels Like We Only Go Backwards בהחלט היה יכול להיכלל באחד האלבומים שלהם.


6) Julia Holter - Our Sorrows

ממשיכים עם זמרת נוספת עם קולות מכשפים. יש שכבר הישוו אותה ללורי אנדרסון (Laurie Anderson), אבל אני חושב שהיא הרבה יותר מעניינת עם קול שמיימי ועיבודים עשירים. אלבומה השני Ekstasis שיצא במרץ השנה מספק כמה רגעים משובחים, אבל Our Sorrows נמצא מעל כולם, בעיקר לאור העובדה שהוא מחבר יחדיו את צלילי היום יום של בית קפה, כפיות משקשקות בתוך כוסות ומלצרים מפטפטים עם האורחים לצד השמיימיות בקולה של הולטר.



7) Liars - No. 1 Against The Rush

כששמעתי את האלבומים הראשונים של Liars הם נשמעו לי רועשים מדי וממש לא מעניינים. באלבומם השישי, WIXIW, הם עשו שינוי מהותי שייצר אלבום שהאוזן כבר מצליחה לסבול. No. 1 Against The Rush הוא שילוב של ג'וי דיויז'ן (Joy Division) וניו אורדר (New Order), מה שהפך אותו לאחד משירי הריצה המועדפים שלי השנה.


8) Perfume Genius - All Waters

"גאון הבשמים" הוא למעשה שם הבמה של מייק הדרס (Mike Hadreas) שמייצר מוזיקה אינטימית, עם נוכחות בולטת של סינתיסייזר. אלבומו השני Put Your Back N 2 מביא מכיל בתוכו כמה קטעים קסומים, אך היפה שבהם הוא שיר כמעט עירום, All Waters, בו הוא מדבר בגלוי על זהותו המינית ועל הרצון לתת לה דרור. מקסים.


9) Archive - Damage

אף אחד לא ממש הבחין בכך שאחד מהרכבי הפרוג-רוק, טריפ-הופ הטובים בעולם הוציא השנה אלבום תשיעי. ובכן, האלבום With Us Until You're Dead הוא המשך ישיר של האלבומים הדיסטופיים של ההרכב, שמנסים לכתוב את אורוול מחדש דרך הטקסטים של אלבומיהם האחרונים, Controlling Crowds ו-Lights. כיוון שמדובר באלבום קונספט, קשה לתלוש ממנו רק רצועה אחת ולנתק אותה מההקשר המלא של היצירה. Damage יכול גם לעמוד בפני עצמו וגם לייצג את הרעיון של היצירה כולה, שווה הקשבה


10) Wake Owl - Gold

את החלק הזה סוגר הרכב מקנדה, שהוציא השנה EP ראשון ודי מבטיח, מתוכו שיר הנושא Gold תפס את אוזניי ובהחלט מבשר רק טוב לגבי הבאות.