Monday 7 January 2013

משהו להתכסות איתו - 5 גירסאות כיסוי מ-2012 ליום קריר


Julia Holter - Gold Dust Woman
השנה יצא אלבום מחווה לפליטווד מאק (Fleetwood Mac) שלל ביצועים של מספר כוכבי אינדי צעירים ללהקה האמריקאית החשובה הזו. מתוך האלבום הזה שליתי את הפנינה של ג'וליה הולטר (Julia Holter) המופלאה שהופכת את Gold Dust Woman מתוך Rumours לשיר שהרגע נשלף מעולם הפנטזיה וזה פשוט נפלא!
Softspot - Run

נקודה רכה החליטו לקחת שיר רך יחסית של Air מאלבומם השלישי Walkie Talkie (שהיה האחרון שעוד היה שווה להקשיב לו, לטעמי...). הגרסה הזו אמנם פחות רכה המקור, אבל יש לה את החן שלה שהופך את Run לאלקטרוני וקצבי יותר. 
 

How To Dress Well - Again
מה לעזאזל עושה ברשימה הזו גירסת כיסוי לשיר של ג'נט ג'קסון (Janet Jackson), האחות של אליל הפופ שלא הפכה להיות כוכבת ברמתו כך שהיא פנתה לעורר פרובוקציות כדי למשוך דעת קהל כמו זו. How To Dress Well או בעיברות, איך להתלבש טוב, עשה גירסת כיסוי מונמנטלית לאחד השירים היחידים שלה שעוד אפשר להעריך, Again, וגירסת הכיסוי לא פחות טובה מהאופן בו הוא טוען שהוא מתלבש...
 
Field Music - Rent
אני לא חסיד גדל של הפט שופ בויז (Pet Shop Boys), אבל ישנם מספר שירים שלהם שעדיין גורמים לי לשיר יחד איתם ואחד מהם הוא Rent המצויין מתוך אלבומם השני, Actually, מ-1987. מוזיקת השדה לקחו על עצמם את היומרה לחדש את השיר הנפלא הזה ועשו את זה מצויין לטעמי. אמנם הם לא התרחקו הרבה מהמקור, אבל זה לא כל כך משנה כל עוד העיבוד מדוייק.

 

Hooverphonic - Unfinished Sympathy
זו גרסת כיסוי שניגשתי אליה בחיל ורעדה כמו שאומרים בחלק מקהילותינו. הוברפוניק בחרו לקחת יצירת מופת של מאסיב אטאק (Massive Attack) ולא סתם יצירה אלא את Unfinished Sympathy שחולל מהפיכה בעולם המוזיקה ובישר על פריצת עידן הטריפ-הופ. עוד יותר חששתי מהעובדה שנעמי וולפס (Noemie Wolfs) לא תשתווה לסולנית הקודמת שפרשה מההרכב ויותר מזה, שהתזמורת הסימפונית שתלווה את השיר תגרום לו להישמע מגוחך. התוצאה הייתה מפתיעה לטובה, הן מבחינת השירה של וולפס והן מבחינת העיבוד המוזיקלי. אמנם אני אוהב יותר את המקור, אבל גרסת הכיסוי הזו כלל לא מביישת את המקור

Tuesday 1 January 2013

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #3


עשרים שירים כבר מאחורינו ועכשיו הגיע הזמן לעוד עשירייה שנשארה לי באוזן השנה, תהנו....

חלק ראשון

חלק שני

21) Chairlift - Wrong Opinion

הפעם אנחנו מרחיקים לבולדר (Boulder) קולורדו, שם נפגשו באוניברסיטה קרולין פולאצ'ק (Caroline Polachek) ופטריק ווימברלי (Patrick Wimberly) שייסדו ביחד את הצמד Chairlift ומשם הדרך לברוקלין כבר הייתה יותר קצרה. אלבומם השלישי, Something, זכה לביקורות אוהדות מצאתו ונוגע בנגיעות אייטיזיות ואלקטרוניות רכות. Wrong Opinion הוא מפגש בין People Are People של דפש מוד (Depeche Mode) עם המילניום החדש וזה נשמע מצויין...


22) Patrick Watson - Lighthouse

פטריק ווטסון הוא האיש עם הקול הכי מלטף שאני מכיר בימים אלו. היכולת שלו לשיר ברכות חודרת מתחת לשכבות העור ונוגעת עמוק בחדרי הלב. יש משהו קסום במיתרי הקול של הבחור הזה, שבעצם מוביל להקה שקרויה על שמו ואף זכה יחד איתה בפרס מרקיורי היוקרתי על אלבומם השני, Close To Paradise. אלבומם הרביעי, Adventures In Your Own Backyard, שיצא השנה הוא אלבום שלא קל לעכל בשמיעה הראשונה, כך גם השיר Lighthouse שנשמע כמו שיר סטנדרטי של ההרכב עד שהחצוצרות הספרדיות מפתיעות ופורצות משום מקום אל תוך המלודיה של הפסנתר. בהתחלה זה נשמע כאילו מישהו התבלבל, אבל אחרי כמה האזנות זה מתחבר והופך להיות מעדן לאוזניים


23) Fionna Apple - Anything We Want

פיונה אפל כבר זכתה למקום של כבוד בתרבות האינדי הצפון אמריקאית. אחרי 16 שנים בסצינה היא הוציאה את אלבומה הרביעי אחרי שבע שנות שתיקה. ורק משם האלבום אפשר להבין שהיה לה הרבה מה להגיד, אחרת קשה להסביר את השם הארוך הזה (קחו נשימה...): The Idler Wheel Is Wiser Than The Driver Of The Screw And Whipping Cords Will Serve You More Than Ropes Will Ever Do (זהו...). האלבום לא הפיל אותי מהרגליים בשמיעה ראשונה וכנראה שייקח לי מעט זמן לעכל אותו, אבל השיר Anything We Want מדגים יפה את יכולותיה של נסיכת האינדי.


24) The National - I Need My Girl

אמנם השיר הזה יצא בסוף 2011, אבל בהחלט אפשר לכלול אותו בשנת 2012 (בדרך כלל נהוג כי שירי דצמבר נכללים בשנה שלאחר מכן...). דה נשיונל (The National) הם סוס בטוח. קשה להמר נגדם כי בדרך כלל מקבלים מהם תמורה הוגנת. I Need My Girl אולי יופיע באלבומם הבא (ואולי לא...) ומביא ביצוע אינטימי ורגיש לשיר אהבה יפהפה. נחכה לראות מה יצפון בתוכו האלבום שייצא ב-2013, אני כבר לא יכול לחכות


25) Kathleen Edwards - Chameleon/Comedian

קתלין אדוארדס פתחה לי את האוזניים בתחילת השנה הקודמת עם אלבומה הרביעי, Voyageur, שכבר אז הימרתי שיישאר כאחד האלבומים המוצלחים של השנה (וכך היה...). מההתחלה הייתה לי הרגשה שיש שם משהו מוכר בזמרת הקנדית הזו וכששמעתי שוב את Chameleon/Comedian הבנתי שברקע נשמע אחד מהקולות החשובים בעולם האינדי, הלא הוא ג'סטין ורנון (Justin Vernon) המופלא מבון איבר (Bon Iver). מסתבר, שהבחור הפיק לבת הזוג שלו את האלבום הנוכחי והתוצאה מעולה


26) The Xx - Chained

אחרי ההייפ העצום מאלבום הבכורה שלהם, הרבה אנשים האמינו שה-XX הם One Hit Wonder שייעלמו מהר לתוך מעמקיי הפלייליסט. אלבומם השני, Coexist, השתיק הרבה פיות כשסיפק טוויסט מעניין לעבר שירים אינטימיים ועירומים יותר. אחת התוצאות היא Chained שמשלב בהרמוניה מושלמת בין קולותיהם של רומי מדלי קרופט (romy Madley Croft) ואוליבר סים (Oliver Sim).


27) Andy Stott - Numb

אני לא מעריץ גדול של טכנו, כך שהמפגש עם אנדי סטוט (Andy Stott) היה די מקרי לאחר שקראתי ביקורת אוהדת בפיצ'פורק (Pitchfork) על אלבומו השלישי, Luxury Problems. כמה מעניין יכול להיות טכנו ממנצ'סטר? ובכן, מסתבר שהוא מייצר משהו יותר שקט וקרוב לטריפ-הופ, כך שבהחלט ניתן להתחבר למוזיקה הזו. Numb הוא נתיב טוב להתחיל בו.


28) Chromatics - Bird Of Paradise

גם הכרומטיקס (Chromatics) זכו לעדנה השנה עם אלבומם הרביעי, Kill For Love. הרביעייה הזו מפורטלנד הביאה מוזיקה מרעננת שנעה על מגוון רחב של סגנונות. Bird Of Paradise הוא שיר יפהפה שמאפשר לרות רדלט (Ruth Radelet) לפזר את קולה הנעים בחדר בו נשמעת המוזיקה של ציפור גן עדן


29) The Twilight Sad - Another Bed

הסקוטים חזרו השנה עם אלבום שלישי, No One Can Ever Know והראו שגם סקוטלנד על המפה. אם מתגברים על המכשול הלא פשוט של המבטא הכבד, מגלים הרכב מעניין שעושה שימוש מושכל במרכיבי אייטיז וגיטרות. Another Bed זה השיר שדפש מוד מעולם לא הוציאו ולכם נשאר רק להקשיב לו...שיר הריצה האולטימטיבי שלי ל-2012.


30) Black Marble - Static

פה מדובר בהרכב שממש לא מתבייש לעשות אייטיז, בעיקר עם גוון אפל שקרוב מאוד לג'וי דויז'ן (Joy Devision). בשנים האחרונות ניתן לראות כי יש יותר ויותר הרכבים שמנסים לחקות את אותו גל ששטף את בריטניה באותם שנים, בדרך כלל בצורה מגוחכת או לא מוצלחת. Black Marble מצליחים מעט יותר ואלבומם A Different Arrangement זכה להכרה שאכן ראויה לו. סביר להניח שעוד נשמע עליהם בשנים הבאות.