Showing posts with label The Smashing Pumpkins. Show all posts
Showing posts with label The Smashing Pumpkins. Show all posts

Monday, 24 September 2012

חמישה שירי סליחה ועוד אחד על חוסר מחילה



יום הכיפורים ממשמש ובא, נכיר כי הרחובות שקטים יחסית וההכנות לסעודה המפסקת מגיעות לשיאן. אז לפני שהארץ תשקוט ולא נוכל לשמוע כל כך מוזיקה, הנה 5 שירים על סליחות ועוד אחד על משהו שאין לו מחילה. גמר חתימה טובה!

1) Justin Townes Earle - Someday I'll Be Forgiven For This 

ג'סטין טאונס ארל (Justin Townes Earle) הוא זמר אמריקאנה-קאנטרי אמריקאי, שהוציא עד עכשיו חמישה אלבומים החל מ-2007. Someday I'll Be Forgiven For This מופיע באלבומו הרביעי, Midnite At The Movies מ-2009, ומספר סיפור על פרידה נוגה בין בני זוג, כשג'סטין מבטיח שיום אחד כל אחד מהם יקבל מחילה על מעשיו. שיר יפהפה של זמר שכנראה יישאר בשוליים הצפופים של הקאנטרי האמריקאי ואם זה לא יפגע ביצירות שלו אז טוב שכך....


2) The Smashing Pumpkins - To Forgive 

שיא הקריירה של הסמאשינג פאמפקינס (The Smashing Pumpkins) היה ב-1995, בזמן שהם הוציאו את אלבומם הכפול, Mellon Collie And The Infinite Sadness, שמיצב אותם קרוב יותר למיינסטרים מכל אלבום אחר שלהם. השיר To Forgive מופיע בחלק הראשון של האלבום הכפול הזה, שנקרא Dawn To Dusk, והוקלט עם טייק אחד של גיטרה, באלבום שדווקא משופע בעריכה טכנולוגית ולופים בחלק מהשירים. אמנם לא השיר הכי מוכר שלהם, אך בהחלט אחד משירי הסליחה היפים יותר שאני מכיר.


3) Bryan Adams - Please Forgive Me 

בריאן אדמס (Bryan Adams), זמר הרוק הקנדי, כבר לא זוכה לכותרות בשנים האחרונות וניכר ששיאו כבר מאחוריו, אבל בשנות ה-90 של המאה הקודמת הוא היה הדבר הכי לוהט בתחום בלדות העצמה (זה נראה לי התרגום הראוי ל-Power Ballads...). באלבום האוסף, So Far So Good מ-2003, הוא שחרר סינגל חדש אחד, Please Forgive Me, שהפך לאחד השירים הפופולריים שלו אי-פעם. אני לא חסיד גדול של בריאן אדמס, אבל זה אולי אחד השירים שלו שאני עדיין מסוגל לשמוע ובהחלט מתאים ליום הכיפורים. 


4) Morrissey - I Have Forgiven Jesus

אצל מוריסי (Morrissey) כמו אצל מוריסי, הכל הולך הפוך או מקבל בפרספקטיבה שונה. בדרך כלל הסליחה שמורה לאלוהים שסולח לבני האדם, אבל מוריסי סולח לישו והופך את היוצרות באלבומו המצוין מ-2004, You Are The Quarry. ומוריסי מטיל האשמות כלפי ישו ("למה נתת לי כל כך הרבה אהבה, בעולם נטול אהבה" ו-"האם אתה שונא אותי?" וכמובן הפזמון: "סלחתי לך, ישו, על כל התשוקה שהוא נטע בי; כאשר אין משהו שאוכל לעשות עם התשוקה הזו"), בקצב שכנראה לא יאפשר לו לבקש סליחה, אבל היי זה מוריסי והוא חצי-אל בפני עצמו, לפחות בעיניי מעריציו


5) נקמת הטרקטור - אדון סליחות

כנראה שנקמת הטרקטור (Tractor's Revenge) הם אחד הדברים הכי קרובים לרוק אמיתי שנעשה בישראל, האלבומים הראשונים שלהם מתחילת שנות ה-90, מזכירים מאד את הקיור (The Cure) עם גוון אוריינטלי חזק יותר, שמעניק להם ייחוד בנוף המוזיקלי בישראל. כהרכב שלא פסח על מספר רב של ניסיונות מוזיקליים מרתקים, הם נגעו האחד המזמורים הפיוטיים החשובים של יום כיפור, אדון הסליחות, ורקחו עבורו גרסא אקוסטית יפהפייה, ב-מטבח אקוסטי מ-1996. הגרסא המקורית של השיר היא הרבה יותר רוקיסטית והקליפ שהוקרן ב-"זהו זה", היה בעידן שלפני הרב-תרבותיות, כך שהוא לא היסס לרסק כמה טאבואים ישראליים יחד עם יואב קוטנר שמשתף שם פעולה. קצת מוזר להסתכל על זה היום, ממרחק של כמעט שני עשורים. בכל אופן, בחרתי בגרסא המרוככת של השיר....


6) Metallica - Unforgiven

אוקטובר 1998, גבול לבנון, "הגדר הטובה" (כך קראו לה לפחות אז...), פיצוץ אדיר נשמע בגזרה והקולות בקשר מתחילים להתגבר. מבינים שקרה משהו על הציר בין מרג' עיון לחצביא, שיירה של חיילים שיוצאים הביתה לכבוד חג סוכות. ואז התחילה בורסת השמות והשמועות שהסתיימה בהלוויה קונקרטית אחת של חבר לאוהל בפלוגת הצנחנים בה שירתתי. אני לא אוהב כל כך את מטאליקה, הם אף פעם לא היו כוס התה שלי, אבל אחרי האירוע הזה מצאתי את עצמי שומע יותר ויותר את Unforgiven מהאלבום השחור שלהם. "לא נשכח, לא נסלח", רשמנו כמעט בכל מקום אפשרי תחת השם של חברנו לנשק שנהרג, אבל הרבה מים עברו בליטאני מאז, כנראה שחלק מהמוצבים בלבנון כבר הוחרבו ולא נותרה מהן שארית עומדת, אך מה שלא ניתן לסליחה כנראה שיישאר כך עד סוף חיי.






Saturday, 7 July 2012

Pick 5: The Smashing Pumpkins

















אז מסתבר ש-"הדלעות המתפוצצות" (The Smashing Pumpkins) עדיין בסביבה, כך לפחות הבנתי כששמעתי שאלבומם התשיעי Oceania שיצא החודש תחת הלייבל של EMI. אבל אלו לא אותן הדלעות שהחלו את הדרך בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת בשיקגו, כל מה שנותר זה הסולן ומנהיג ההרכב, בילי קורגן (Billy Corgan), שממשיך ליצור עם אמנים מתחלפים תחת אותו שם. הכל העצם התחיל ברביעייה שכללה את קורגן, שניגן על הגיטרה ושר, ג'יימס איהה (James Iha), גיטריסט הקצב ממוצא יפני, ד'ארסי וורצקי (D'arcy Wretzky) המצוינת על הבאס וג'ימי צ'מברלין (Jimmy Chamberlin) על התופים. יחד הם ייצרו שלושה אלבומים מעולים בין 1991-1998, אז עזב אותם המתופף, ג'ימי צ'מברליין. האלבום הרביעי שלהם, Adore, יצא בלעדיו. הוא אמנם חזר להרכב ב-2000 כדי להוציא אתם את Machina/The Machines Of God, אבל ד'ארסי כבר הייתה בדרכה החוצה והוחלפה על ידי הבסיסטית של Hole, מליסה אוף דר מאור (Melissa Auf Der Maur). ב-Machina II שיצא באותה שנה נשארו רק רסיסים מההרכב, שהוחייה שוב על ידי קורגן, אך לא זוכה לאותה הילה כמו תחילת דרכו. היציאה של Oceania הזכירה לי מה אהבתי בהרכב המעניין הזה, אז הנה חמישה שירים מהדיסקוגרפיה שלהם, לאו דווקא ה מוכרים שבהם....

Rocket מתוך Siamese Dream

החלום הסיאמי של ה-Smashing Pumpkins הזניק אותם לשורה הראשונה של אמני הרוק בארה"ב. שירים כמו Today ו-Disarm הפכו להיות חלק מרשימות ההשמעה של המצעדים ברחבי העולם. מתוך האלבום הנפלא הזה שיצא ב-1993, בחרתי דווקא את Rocket הנאיבי, שמדבר על הרצון שלנו לממש את עצמנו בעולם בו לעתים הקשרים גוברים על הכישורים. הם מזכירים לנו שאנחנו מתגעגעים לעצמנו, לכל מה שלעולם לא נהיה. על תחושת ההחמצה שמלווה את ההתפתחות האישית של ילדים שרצו להיות אסטרונאוטים והופכים להיות אנשים שמטגנים נקניקיות על גריל בגינת דשא ירקרקה....



1979 מתוך Mellon Collie And The Infinite Sadness


החיבור הראשוני לשיר הזה הגיע קודם כל לאור העובדה שהוא מציין את שנת הולדתי. האלבום השלישי שלהם היה כבר יצירת מופת מגלומנית שחשפה את היכולות המופלאות של הלהקה לספר סיפור. Mellon Collie And The Infinite Sadness שיצא ב-1995, הביא אלבום כפול שכולל שירי רוק רועשים לצד בלדות ארוכות ואטיות. 1979 הוא שיר נוגה על הנערים על סף שנות ה-80, עם תחושת עוצמה יוצאת דופן המוהלת בתוכה את תקוות הנעורים, חוזק הגוף ותחושת המסוגלות לכבוש את העולם שרק מחכה להם: "מהירים יותר ממהירות הקול, מהירים יותר ממה שחשבנו שנוכל ללכת, תחת קולה של התקווה". ואז בסוף הם מתעוררים אל הרחוב שמקדש את הנחיצות של העכשיו, שכבר לא נותר אף אחד בסביבה. המבט העצוב הזה אל העתיד המנוכר, הוא זה שגרם לי להתאהב בלהקה הזו....


For Martha מתוך Adore


האלבום Adore שיצא ב-1998 כבר הציג את הלהקה בלי צ'מברליין והותיר אותה עם השלישייה המייסדת: קורגן, איהה וורזצקי. זו הייתה להקה מסוחררת מהצלחה שכבר מתחילה לאבד את גבולות החברות בין החברים ואת הטעם להיות יחדיו, או כמו שאמר קורגן על האלבום, מדובר באלבום של להקה מתפוררת. אבל מכל הסחרור הזה יצא אלבום בועט, כועס ופחות מלודי, מה שהופך את הפנינה המיוחדת שבו, For Martha, להרבה יותר מבלדת רוק של כמעט 9 דקות. זה שיר על פרידה ללא דמעות, היכולת להיפרד מבלי להגיד שלום מתוך התקווה להתראות אי שם בצד השני (של העיר, העולם, החיים, תבחרו מה שמתאים לכם...). הגיטרות של איהה והבאס של דארסי מעולם לא היו כל כך מדויקים כמו שירתו של קורגן, כנראה אחת מהפסגות של ההרכב הזה.


Blissed And Gone מתוך Judas O


Judas O הוא אוסף של B-Sides שמאגד עבודות של ה-Smashing Pumpkins לפני הפירוק שלהם ב-2000. לטעמי, מדובר באחד מאלבומי ה-B-Sides הטובים ששמעתי, כשאפשר למצוא בתוכו כמה רגעים מצוינים כמו Aeroplane Flies High ו-Soot And Stars המרגש. יחד עם זאת, Blissed And Gone שסוגר את האסופה הזו הוא שיר יפהפה על כוחה של זוגיות, בעיקר בתקופות משבר. מצד אחד קורגן שר: "ואם את עדיין שרויה בדיכאון, אולי את צריכה אותי בסביבה, לאהוב ולאחוז בך" ומצד שני הוא מבכה על מר גורלו: "לא היה לי מזל, לא הייתה לי בושה, רק 17 ימים גשומים ואת, לנגד עיניי". ונקודת האור הזו שדווקא מסיימת את הסיפור של ההרכב המקורי של ה-Smashing Pumpkins היא קסומה בעיניי גם בימים אלה...


Oceania מתוך The Celestials

ה-"שמיימיים" מגיע מתוך האלבום החדש של ההרכב. זה מתחיל כבלדה שקטה, שמזכירה בתזמורים שלה את שלושת האלבומים הראשונים והופך להיות רועש ככל שהשיר מתקדם. קורגן לא זונח את האג'נדה שליוותה את האלבומים הראשונים של ההרכב ושר על זוגיות וחופש, כמו שהוא אוהב ויודע. אז נכון, השירה שלו עדיין נשמעת כמו יללה, אבל אין הרבה שמייללים כל כך טוב כמוהו...