שירים לסוף שבוע: קאמבקים וחיות אחרות

פצצה מהעבר 1: לפני 25 שנים, ב-16.2.1988, יצא אלבומם השישי של להקת The Church האוסטרלית, המתמחה בניאו-פסיכודליה משולבת בניו וייב. למרות שהם פעילים כבר מאז 1980 עד היום (!), השיר שהקפיץ אותם למיינסטרים היה השיר היפהפה Under The Milky Way, שזכה לאינספור חידושים מאז. השיר זכה להצלחה רבה ונוגן במרבית רשתות המוזיקה דאז. לטעמי, גם כיום הוא נשמע פצצה למרות שעברו 25 שנים מאז

1) התנצלות בדור 3: לשיר הזה הגעתי בעיקר בגלל השם המסקרן שלו, I'll Fax You An Apology, שמסמל במידה רבה את האופן בו הרגשות שלנו מתורגמים דרך אמצעים טכנולוגיים בעידן הנוכחי. Department M הוא פרוייקט צעיר מלידס שמייצר אינדי-טרוניקה נעימה לאוזן כמו השיר הזה.

    

2) שובו של ג'יימס: כן, James Blake, אחד הכוכבים הבוערים בשמי הדאבסטפ חוזר עם אלבום חדש שייצא בסביבות אפריל בשם Overgrown. בינתיים אפשר לשמוע את האפריטיף הראשון ממנו שנושא את השם Retrograde, שמצליח להפוך את הציפיות לגדולות יותר

 

3) אם קירות יכלו לדבר: ממשיכים בקו השקט עם Wall הלונדונית, שעתידה להוציא את EP הבכורה שלה, Shoestring, בתחילת אפריל. זה נשמע כמו הקלטה ביתית חובבנית של נערה המנגנת על אורגן, אבל השילוב בין הקול המתקתק למלודיה, מראה שיש לה פוטנציאל להפוך לליסה ג'רמנו הבאה (ראו בהמשך)

    

4) הדואר חוזר: עשר שנים חלפו מאז האלבום המצויין של The Postal Service, מופע חד פעמי של Ben Gibbard ו-Jimmy Tamborello, שהוציאו את Give Up ב-2003 וא חזרו ללהקות האם שלהם (Death Cab For Cutie ו-Dntel, בהתאמה). כעת הם מוציאים A Tattered Line Of String, שיר נושן שהוצא מהבוידעם לרגל השקת העשור לאלבום ההוא. בשיר הם מארחים את Jenny Lewis הנהדרת והתוצאה מבהירה מדוע חידוש אתר האינטרנט שלהם השנה מעורר כל כך הרבה ציפיות

 

5) איך אני מכיר אותה... למעשה, אני לא ממש מכיר את Nataly Dawn, הזמרת של ההרכב Pomplamoose (מי אלה?!). מה שכן אני יודע שאלבום הבכורה שלה שנקרא How I Knew Her, יצא השבוע ומכיל כמה שירים אוטוביוגרפיים יפהפיים. אני נדבקתי דווקא לשיר הנושא, אבל כנראה שיש פה עוד כמה פנינים....

   

6) ארנבון מפוחד - Frightened Rabbit הסקוטים חוזרים עם אלבום חדש, רביעי במספר שנקרא Pedestrian Verse. בהתחלה הם נשמעו לי כמו האחים הקלילים של The Twilight Sad, אבל אחר כך התברר שהם אולי קרובים יותר ל-The National. האלבום החדש לא אחיד באיכותו, אבל היו כמה קטעים שאהבתי ממנו, אחד מהם הוא December's Traditions. 

 

7) לאן ברחו הפילים? אחת הזמרות הקסומות והפחות מוערכות בעולם הדרים-פופ, שנושק לאינדי זו Lisa Germano. אמנם היא זכתה להכרה בעיקר בזכות Geek The Girl המסקרן מ-1994, אבל מאז היא זוכה לתהודה נמוכה מדי וחבל... אלבומה החדש, ה-11 שלה מאז תחילת קריירת הסולו שלה, נקרא No Elephants, ומכיל בתוכו אלמנטים המזכירים בעלי חיים ובני אדם תוך עמידה על הדמיון והשוני ביניהם. אלבום קטן ויפהפה שמומלץ לשמוע, כמו כל אלבומיה של ג'רמנו, בשעת לילה מאוחרת

8) להתעורר לבוקר נפלא. אני חושב שהשיר ששחרר השבוע Kurt Vile, הסולן של הרכב האינדי War On Drugs, הוא השיר היפה ביותר ששמעתי השבוע. יש בו נגינת גיטרות יפהפיה שלוקחת את המאזין למחוזות רחוקים באמריקה והמקצב האיטי מתגבר והולך עד שהוא מפנה את הבמה לגיטרה שמובילה אותנו אל קץ הטיול, שאז מתחיל מחדש. Wakin On A Pretty Day נמשך כמעט עשר דקות ששוות כל שניה....

 

9) כל הזמן הזה. עברו כמה שנים טובות מאז אלבום הבכורה מצויין של The Strokes, שהביא סאונד מלוכלך ומגניב בתחילת המילניום. מאז החבר'ה התבגרו ועשו גם דברים פחות טובים. הבשורה הטובה היא שהסינגל החדש מתוך האלבום החמישי המתקרב, Comedown Machine, שייצא בסוף מרץ מזכיר את הסאונד הראשוני שלהם. 

   

פצצה מהעבר 2: בדיוק באותו יום שיצא האלבום של The Church, יצא גם אלבום הבכורה של All About Eve, הרכב בריטי שעשה בהתחלה קצת רוק גותי עד שהתיישר לכיוון של פולק ושוגייזינג. בכל האופן, האלבום הזה הפך להיות מוכר בעיקר בזכות הסינגל הנפלא מתוכו, Martha's Harbour, שהוא למעשה הגרסא הלועזית של "אהובת הספן" שכתב יאיר לפיד לריטה (וכאן מסתיים הדימיון ביניהם). אני מניח ששירים נעשים אלמותיים אם שומעים אותם בתקופות שונות בחיים ועדיין הם מעבירים בך צמרמורת קלה בלי להבין מדוע. זה אחד מהשירים הללו.

ממתקים לשבת: על אווירון מעבר לים....

פצצה מהעבר 1: Massive Attack כבר היו להקה שבעת הצלחות עם כניסתה לשנות ה-2000. כל כך שבעה שכבר כמעט לא נותרו בה חברים למעט רוברט דל נג'ה (3D), שהפיק כמעט לבד את האלבום 100Hz Window, שיצא לפני עשר שנים בדיוק. אמנם האלבום הזה לא נמנה על יצירות המופת של ההרכב, ואולי השילוב עם שינייד או'קונור (Sinead O'connor) היה פחות מוצלח משילובים אחרים, אבל האלבום הזה עדיין הותיר כמה רגעים מעניינים, ביניהם Small Time Shot Away המופלא.

 

2) חג אוהבים מדמם: בתזמון די מעניין, כמעט 22 שנה מאז אלבומם האחרון, Loveless, חוזרים החבר'ה של My Bloody Valentine כדי להעניק עוד כמה יצירות שיעשירו את הרפרטואר שלהם. רק לחשוב שההרכב הדבלינאי הזה הוציא את אלבומו האחרון כשקורט קוביין מנירונה עוד היה בחיים מעורר תהייה עד כמה הם רלוונטיים כיום. Only Tomorrow מתוך MBV מזכיר שיש להם עוד מה להציע

3) שפירו וגרין: לא, זה לא שם של משרד עורכי דין או מרפאת שיניים בצפון תל-אביב, אלא שמות המשפחה של אדם גרין ובינקי (!) שפירו שהוציאו יחדיו אלבום הנושא את השם המפתיע Adam Green & Binki Shapiro. מדובר באלבום חביב וקליל שנחמד להעביר איתו נסיעה קצרה ולא מחייבת, כמו השיר Just To Make Me Feel Good

4) האדם שנמצא מת בסירתו: לא פחות ולא יותר.... כך, Grouper, פרוייקט הסולו של ליז האריס, לאלבום החדש שלה  שנשמע אפל בדיוק כמו הכותרת שלו. Vital הוא דגימה טובה של אלבום האמביינט-אינדי הזה, קצת נוגד את כותר האלבום, אבל עדיין יפהפה ומכושף

 

5) אופנה חדשה: למעשה, לא מדובר בשום חידוש אופנתי מרענן, למעט העובדה שדפש מוד (Depeche Mode) חוזרים עם אלבום חדש בקרוב. Heaven הוא הסינגל הראשון מהאלבום המתקרב של ההרכב, Delta Machine, שיהיה אלבומם ה-13.

6) שינה ערבה במיוחד: האלבום המלא הראשון של Night Beds, מציע אינדי-פולק רך המתבסס בעיקר על גיטרה אקוסטית ועל קולו הנהדר של Winston Yellen. השיר Even If We Try מדגים בצורה יפה את היכולות המצויינות של האמן הזה, כך שבהחלט שווה להאזין לכל האלבום, Country Sleep.

 

7) הצלופחים חוזרים: האלבום החדש של ה-Eels נקרא Wonderful, Glorious והוא בהחלט כזה. המקצב שלו קצת יותר רוקיסטי מהאלבומים הקודמים שלהם, אבל הם מצליחים לשלב בתוכו גם מלודיות רכות, מה שיוצר אלבום עם מרקם עדי ומחוספס כאחד. Peach Blossom הוא דוגמא מצויינת לכך....

8) הזמש מלונדון מתקמבק: אחד הקאמבקים המסקרנים השנה הוא של Suede הלונדונים, שהטריפו את הניינטיז עם שני אלבומי מופת, שהעלו את הבריט-פופ והשוגייז למרכז המיינסטרים. אלבומם השישי, והראשון מזה כעשור, עומד לצאת עוד כחודש והסינגל הראשון מתוכו, It Starts And Ends With You, מציע את אותו צליל מוכר שכל כך התגעגעתי אליו...

9) ניק והרעים הרעים: אמנם ניק קייב לא הפסיק ליצור בשנים האחרונות, אבל החזרה שלו להרכב המקורי,Nick Cave And The Bad Seeds, מעורר ציפיות רבות. האזנה ראשונית לאלבום ב-Guardian, מעלה שמדובר באלבום מעובד היטב, שהיה שווה את ההמתנה בת החמש שנים אליו. Jubilee Street הוא שיר יפהפה אחד מתוכו, שמלווה אותנו אל חוויות מתוך אחד הרחובות האפלים בלונדון...

10) רק למי שיש זמן (מי שאין לו שידלג לאייטם הבא, הוא חובה!): הקטע הבא הוא קטע ארוך שמחייב סבלנות כי The Knife השבדים לא חוסכים מהמאזין זמן, אלא מושכים את היצירות שלהם על פרקי זמן ארוכים כמו Full Of Fire, הסינגל הראשון מאלבומם המתקרב, Shaking The Habitual, שייצא באפריל.

פצצה מהעבר 2: לפני 15 שנים, כש-Neutral Milk Hotel הוציאו את אלבומם השני, In An Aeroplane, Over The Sea, הם כנראה לא תיארו לעצמם ש-15 שנים אחרי הוצאתו לאוויר, הוא יהווה אחד מאלבומי החובה של כל אמן אינדי שרוצה להבין את הז'אנר ומקורותיו. אחת הטענות לגבי האלבום היא שג'ף מגנום, סולן הלהקה, קרא את יומנה של אנה פרנק, דבר שהשפיע עליו משמעותית והיווה מקור השראה לשירים רבים בו. ואכן, מי שמקשיב ל-Oh Comely המכשף, שמסיים את הרשימה הזו, לא יכלו להתעלם מההפניות לפריטים ביוגרפיים בחייה של פרנק...

אלבומי החודש: ינואר 2013

הנה התחילה לה שנה מוזיקלית חדשה והפעם אנסה מדי חודש להעלות חמישה אלבומים ששווה להקדיש להם זמן והקשבה. נתחיל עם כמה שכמעט נכנסו לרשימה כמו Tegan And Sara הנפלאות, Local Natives המעולים ואפילו ליסה לוב (Lisa Loeb), המשקפופרת החביבה ששרה את שיר הנושא של "מציאות נושכת" (Reality Bites) והוציאה אלבום ממש לא רע. תוכלו ליהנות גם מהם בלינקים שמופיעם תחת שמם, אבל הם משאירים את הבמה לחמישה אלבומים טובים מעט יותר, שמוצגים בסדר היררכי מהמוצלח למוצלח ביותר...

5) Torres - Torres

אחד הקולות הרעננים של השנה מגיעה מזמרת אלמונית יחסית שנקראת מקנזי סקוט (Mackenzie Scott), יוצרת בת 22 מנשוויל שמייצרת מוזיקה תחת השם Torres. חלק מעיתוני המוזיקה כבר הגדירו את הקול שלה כמשהו שנמצא על הקו שבין פי ג'יי הארווי (PJ Harvey) לבין שרון ון-אטן (Sharon Van Etten), כך שרק עצם ההשוואה מטפחת ציפיות אדירות כלפי הזמרת הזו. מתוך האלבום הזה בחרתי את Don't Run Away, Emilie. יכול להיות שאתם שומעים את הדבר הגדול הבא...

4) New Order - Lost Sirens

אחת הידיעות היותר משמחות ששמעתי החודש הוא אלבום חדש של ניו אורדר (New Order), אחת מאגדות האייטיז הגדולות בניו-וייב שקמה על חורבות ג'וי דויז'ן (Joy Devision) אחרי ההתאבדות של איאן קרטיס (Ian Curtis). אמנם מדובר בעיקר בקטעי בי-סייד של ההרכב ולא בחומר חדש במיוחד, אבל עדיין כל שחרור של אלבום שלהם שווה האזנה. Lost Sirens, מצליח לספק כמה רגעים של הנאה, כש-I Told You So, הוא המוצלח ביניהם בעיניי.

3) Yo La Tengo - Fade

יו לה טנגו (Yo La Tengo) מסתובבים כבר די הרבה בשטח והאלבום ה-13 שהם הוציאו הוא אלבום קצת שקט ביחס לקודמיו. השלישייה הזו מניו ג'רזי, מייצרת מוזיקת אינדי שכבר די נושקת למיינסטרים באלבום הזה. הקטע הסוגר, Before We Run, הוא דוגמא מייצגת של האלבום הזה.

2) The Joy Formidable - Wolf's Law

חוץ מהעובדה שעטיפת האלבום שלהם היא אחת העטיפות היפות והמבעיתות, בעת ובעונה אחת, שפגשתי, מדובר באלבום רוק אינדי מצויין שלא מיישר קצוות ומייצר הרבה אנרגיות הודות להרמוניה בין חברי ההרכב. ריצ'י בריאן (Ritzy Bryan), רדיאן דפייד (Rhydian Dafydd) ו-מט תומאס (Matt Thomas) מעלים את וולש על המפה המוזיקלית המתרחבת של האינדי, כש-Little Blimp הוא פשוט מופע של רוק אנרגטי מהסוג שמפרק לך את הגוף בהופעות. אבל עדיין היה אלבום אחד טוב יותר...

1) Foxygen - We Are The 21st Century Ambassadors Of Peace & Magic

קצת מפליא שהאלבום העשיר הזה של שגרירי הקסם והשלום של המאה ה-21, כפי שהם מצהירים עליו הוא תולדה של שני צעירים מקליפורניה העונים לשם ג'ונתן רדו (Jonathan Rado) ו-סם פרנס (Sam France). שני החבר'ה האלה מייצרים פופ פסיכודלי שאוסף באקלקטיות סגנונות רבים שנצברו לאורך השנים ולוקחים אותנו לטיול בקליפורניה של הביץ' בויז (Beach Boys) נהוגים במכונית עם הביטלס (Beatles) ושומעים ברקע שיר של MGMT, רק כמה עשורים מאוחר יותר. ככל הנראה האלבום הזה יהיה מועמד חזק לאלבום השנה של 2013 והיה קשה מאד לבחור מתוכו שיר אחד, אז בחרתי ב-Shuggie שנותן חשק לנשנש קורנפלקס אחר כך, אבל הכנסתי עוד שני לינקים ממש כאן, ל-Oh No 2 ו-San Francisco הנפלאים....

משהו להתכסות איתו - 5 גירסאות כיסוי מ-2012 ליום קריר

Julia Holter - Gold Dust Woman

השנה יצא אלבום מחווה לפליטווד מאק (Fleetwood Mac) שלל ביצועים של מספר כוכבי אינדי צעירים ללהקה האמריקאית החשובה הזו. מתוך האלבום הזה שליתי את הפנינה של ג'וליה הולטר (Julia Holter) המופלאה שהופכת את Gold Dust Woman מתוך Rumours לשיר שהרגע נשלף מעולם הפנטזיה וזה פשוט נפלא!

Softspot - Run

נקודה רכה החליטו לקחת שיר רך יחסית של Air מאלבומם השלישי Walkie Talkie (שהיה האחרון שעוד היה שווה להקשיב לו, לטעמי...). הגרסה הזו אמנם פחות רכה המקור, אבל יש לה את החן שלה שהופך את Run לאלקטרוני וקצבי יותר. 

 

How To Dress Well - Again

מה לעזאזל עושה ברשימה הזו גירסת כיסוי לשיר של ג'נט ג'קסון (Janet Jackson), האחות של אליל הפופ שלא הפכה להיות כוכבת ברמתו כך שהיא פנתה לעורר פרובוקציות כדי למשוך דעת קהל כמו זו. How To Dress Well או בעיברות, איך להתלבש טוב, עשה גירסת כיסוי מונמנטלית לאחד השירים היחידים שלה שעוד אפשר להעריך, Again, וגירסת הכיסוי לא פחות טובה מהאופן בו הוא טוען שהוא מתלבש...

 

Field Music - Rent

אני לא חסיד גדל של הפט שופ בויז (Pet Shop Boys), אבל ישנם מספר שירים שלהם שעדיין גורמים לי לשיר יחד איתם ואחד מהם הוא Rent המצויין מתוך אלבומם השני, Actually, מ-1987. מוזיקת השדה לקחו על עצמם את היומרה לחדש את השיר הנפלא הזה ועשו את זה מצויין לטעמי. אמנם הם לא התרחקו הרבה מהמקור, אבל זה לא כל כך משנה כל עוד העיבוד מדוייק.

 

Hooverphonic - Unfinished Sympathy

זו גרסת כיסוי שניגשתי אליה בחיל ורעדה כמו שאומרים בחלק מקהילותינו. הוברפוניק בחרו לקחת יצירת מופת של מאסיב אטאק (Massive Attack) ולא סתם יצירה אלא את Unfinished Sympathy שחולל מהפיכה בעולם המוזיקה ובישר על פריצת עידן הטריפ-הופ. עוד יותר חששתי מהעובדה שנעמי וולפס (Noemie Wolfs) לא תשתווה לסולנית הקודמת שפרשה מההרכב ויותר מזה, שהתזמורת הסימפונית שתלווה את השיר תגרום לו להישמע מגוחך. התוצאה הייתה מפתיעה לטובה, הן מבחינת השירה של וולפס והן מבחינת העיבוד המוזיקלי. אמנם אני אוהב יותר את המקור, אבל גרסת הכיסוי הזו כלל לא מביישת את המקור

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #3

עשרים שירים כבר מאחורינו ועכשיו הגיע הזמן לעוד עשירייה שנשארה לי באוזן השנה, תהנו....

חלק ראשון

חלק שני

21) Chairlift - Wrong Opinion

הפעם אנחנו מרחיקים לבולדר (Boulder) קולורדו, שם נפגשו באוניברסיטה קרולין פולאצ'ק (Caroline Polachek) ופטריק ווימברלי (Patrick Wimberly) שייסדו ביחד את הצמד Chairlift ומשם הדרך לברוקלין כבר הייתה יותר קצרה. אלבומם השלישי, Something, זכה לביקורות אוהדות מצאתו ונוגע בנגיעות אייטיזיות ואלקטרוניות רכות. Wrong Opinion הוא מפגש בין People Are People של דפש מוד (Depeche Mode) עם המילניום החדש וזה נשמע מצויין...

22) Patrick Watson - Lighthouse

פטריק ווטסון הוא האיש עם הקול הכי מלטף שאני מכיר בימים אלו. היכולת שלו לשיר ברכות חודרת מתחת לשכבות העור ונוגעת עמוק בחדרי הלב. יש משהו קסום במיתרי הקול של הבחור הזה, שבעצם מוביל להקה שקרויה על שמו ואף זכה יחד איתה בפרס מרקיורי היוקרתי על אלבומם השני, Close To Paradise. אלבומם הרביעי, Adventures In Your Own Backyard, שיצא השנה הוא אלבום שלא קל לעכל בשמיעה הראשונה, כך גם השיר Lighthouse שנשמע כמו שיר סטנדרטי של ההרכב עד שהחצוצרות הספרדיות מפתיעות ופורצות משום מקום אל תוך המלודיה של הפסנתר. בהתחלה זה נשמע כאילו מישהו התבלבל, אבל אחרי כמה האזנות זה מתחבר והופך להיות מעדן לאוזניים

23) Fionna Apple - Anything We Want

פיונה אפל כבר זכתה למקום של כבוד בתרבות האינדי הצפון אמריקאית. אחרי 16 שנים בסצינה היא הוציאה את אלבומה הרביעי אחרי שבע שנות שתיקה. ורק משם האלבום אפשר להבין שהיה לה הרבה מה להגיד, אחרת קשה להסביר את השם הארוך הזה (קחו נשימה...): The Idler Wheel Is Wiser Than The Driver Of The Screw And Whipping Cords Will Serve You More Than Ropes Will Ever Do (זהו...). האלבום לא הפיל אותי מהרגליים בשמיעה ראשונה וכנראה שייקח לי מעט זמן לעכל אותו, אבל השיר Anything We Want מדגים יפה את יכולותיה של נסיכת האינדי.

24) The National - I Need My Girl

אמנם השיר הזה יצא בסוף 2011, אבל בהחלט אפשר לכלול אותו בשנת 2012 (בדרך כלל נהוג כי שירי דצמבר נכללים בשנה שלאחר מכן...). דה נשיונל (The National) הם סוס בטוח. קשה להמר נגדם כי בדרך כלל מקבלים מהם תמורה הוגנת. I Need My Girl אולי יופיע באלבומם הבא (ואולי לא...) ומביא ביצוע אינטימי ורגיש לשיר אהבה יפהפה. נחכה לראות מה יצפון בתוכו האלבום שייצא ב-2013, אני כבר לא יכול לחכות

25) Kathleen Edwards - Chameleon/Comedian

קתלין אדוארדס פתחה לי את האוזניים בתחילת השנה הקודמת עם אלבומה הרביעי, Voyageur, שכבר אז הימרתי שיישאר כאחד האלבומים המוצלחים של השנה (וכך היה...). מההתחלה הייתה לי הרגשה שיש שם משהו מוכר בזמרת הקנדית הזו וכששמעתי שוב את Chameleon/Comedian הבנתי שברקע נשמע אחד מהקולות החשובים בעולם האינדי, הלא הוא ג'סטין ורנון (Justin Vernon) המופלא מבון איבר (Bon Iver). מסתבר, שהבחור הפיק לבת הזוג שלו את האלבום הנוכחי והתוצאה מעולה

26) The Xx - Chained

אחרי ההייפ העצום מאלבום הבכורה שלהם, הרבה אנשים האמינו שה-XX הם One Hit Wonder שייעלמו מהר לתוך מעמקיי הפלייליסט. אלבומם השני, Coexist, השתיק הרבה פיות כשסיפק טוויסט מעניין לעבר שירים אינטימיים ועירומים יותר. אחת התוצאות היא Chained שמשלב בהרמוניה מושלמת בין קולותיהם של רומי מדלי קרופט (romy Madley Croft) ואוליבר סים (Oliver Sim).

27) Andy Stott - Numb

אני לא מעריץ גדול של טכנו, כך שהמפגש עם אנדי סטוט (Andy Stott) היה די מקרי לאחר שקראתי ביקורת אוהדת בפיצ'פורק (Pitchfork) על אלבומו השלישי, Luxury Problems. כמה מעניין יכול להיות טכנו ממנצ'סטר? ובכן, מסתבר שהוא מייצר משהו יותר שקט וקרוב לטריפ-הופ, כך שבהחלט ניתן להתחבר למוזיקה הזו. Numb הוא נתיב טוב להתחיל בו.

28) Chromatics - Bird Of Paradise

גם הכרומטיקס (Chromatics) זכו לעדנה השנה עם אלבומם הרביעי, Kill For Love. הרביעייה הזו מפורטלנד הביאה מוזיקה מרעננת שנעה על מגוון רחב של סגנונות. Bird Of Paradise הוא שיר יפהפה שמאפשר לרות רדלט (Ruth Radelet) לפזר את קולה הנעים בחדר בו נשמעת המוזיקה של ציפור גן עדן

29) The Twilight Sad - Another Bed

הסקוטים חזרו השנה עם אלבום שלישי, No One Can Ever Know והראו שגם סקוטלנד על המפה. אם מתגברים על המכשול הלא פשוט של המבטא הכבד, מגלים הרכב מעניין שעושה שימוש מושכל במרכיבי אייטיז וגיטרות. Another Bed זה השיר שדפש מוד מעולם לא הוציאו ולכם נשאר רק להקשיב לו...שיר הריצה האולטימטיבי שלי ל-2012.

30) Black Marble - Static

פה מדובר בהרכב שממש לא מתבייש לעשות אייטיז, בעיקר עם גוון אפל שקרוב מאוד לג'וי דויז'ן (Joy Devision). בשנים האחרונות ניתן לראות כי יש יותר ויותר הרכבים שמנסים לחקות את אותו גל ששטף את בריטניה באותם שנים, בדרך כלל בצורה מגוחכת או לא מוצלחת. Black Marble מצליחים מעט יותר ואלבומם A Different Arrangement זכה להכרה שאכן ראויה לו. סביר להניח שעוד נשמע עליהם בשנים הבאות.

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #2

ממשיכים עם סיכום המוזיקה לשנת 2012. אחרי החלק הראשון, שכלל כמה שירים שתפסו לי את האוזן השנה, מגיע החלק השני שמביא מוזיקה מנורווגיה, שבדיה, בריטניה וכמובן מארה"ב. אז בלי לקשקש יותר מדי, הנה העשירייה השנייה בסדרה. ולמי שאין ממש סבלנות, הלינק לפלייליסט רצוף של העשירייה ממש כאן

11) Sliegh Bells - Comback Kid

האלבום השני של אלקסיס קראוס (Alexis Krauss) ודרק מילר (Derek Miller) מברוקלין, Reign Of Terror, זכה לתשבוחות כשיצא בתחילת השנה. החבר'ה האלה מייצרים מוזיקה רועשת עם הרבה סינתיסייזרים ותופים אלקטרוניים, כשהקליפ הזה מדגים במידה רבה את התשוקה האמריקאית לנשק ומדוע אולי צריך לאסור אותה אחרי הטבח שהתרחש בבית הספר בקונטיקט השנה.

12) Beach House - Lazuli

גם השיר השני מגיע מצמד אמריקאי, הפעם מבולטימור (יש מוזיקה בבולטימור!), שנקרא Beach House. השנה הם הוציאו את אלבומם הרביעי Bloom שהמשיך את הקו המוזיקלי של דרים-פופ על סף האינדי רוק. ויקטוריה לגראנד (Victoria Legrand) מספקת את עיקר השירה ואלכס סקאלי (Alex Scally) אחראי על העיבודים והנגינה בעיקר כך ש-Lazuli בהחלט ממצה את השילוב המצויין ביניהם.

13) Sussanne Sundfor - White Foxes

סוזאן סונדפור (מקווה שכך הוגים זאת בעברית) מגיעה מנורווגיה, ארץ הפיורדים. בשנים האחרונות גדלה החשיפה למוזיקה שנעשית במדינות סקנדינביה מה שהנחית לנו את סיגור רוס (Sigur Ros) ומום (Mum) המופלאים מאיסלנד הרחוקה. השיר White Foxes לקוח מתוך אלבומה החמישי! של הזמרת בת ה-26, שנקרא The Silicone Veil והיא זוכה לפופולאריות לא מעטה בארץ מוצאה. הקליפ לא מומלץ לבעלי לב חלש, אבל הוא אחד היפים והמרגשים שראיתי השנה וככל הנראה השיר הטוב ביותר ששמעתי (ותודה לגיאחה על החשיפה הראשונית...)

 

14) First Aid Kit - Dance To Another Tune


ממשיכים בסקנדינביה ועוברים לשוודיה, שהופכת להיות מעצמת אינדי-פופ לא פחות מאשר היא הייתה מעצמת אירוויזיון. בשנים האחרונות, שוודיה היא לא רק אבבא (ABBA), רוקסט (Roxette) או הקרדיגנס (The Cardigans) אלא הרבה מאד קולות מגוונים ומעניינים. First Aid Kit הוא צמד אחיות-זמרות בשם ג'ואנה וקלרה סודרברג (Johanna and Klara Soderberg) שהוציאו בתחילת השנה את אלבומן השני, The Lion's Roar, מתוכו בחרתי את השיר היפהפה הזה.

 

15) Bill Fay - Jesus Etc

האם אפשר להיעלם למשך 41 שנים ואז לחזור לתודעה? תשאלו את ביל פיי, אמן קאנטרי-פולק בריטי שלא השמיע את קולו כמעט מאז 1971, כשסיים את חוזהו בחברת התקליטים בה היה באותה עת. עם הזמן הוא הפך להיות מעין אגדת פולק, דוגמת ניק דרייק (Nick Drake), אבל עם הבדל אחד קטנטן, הוא חי.... ופתאום, כמו בסיפורי מעשייה, יצר איתו קשר ג'ף טווידי (Jeff Tweedy), סולם ווילקו (Wilco) וגרם לו לחזור לשיר. ואיזה אלבום מדהים הוא הוציא השנה, אחרי יותר מארבעה עשורים, בשם Life Is People. השיר הזה הוא המחווה הקטנה שלו לווילקו של טווידי עם חידוש לשים Jesus Etc., כנראה הקאמבק המרגש של השנה שלא שמעתם עליו...

16) Elbow - Buffalo Ghosts

אין הרבה להקות בעולם שיכולות להוציא אלבום B-Sides שיישמע כמו אלבום אולפן רגיל הממתין לשיגור לתחנות הרדיו ולסטרימינג האינטרנטי. אחת הלהקות שמסוגלות להכניס ולהוציא שירים מאלבומים מבלי להבדיל כמעט ברמתם היא אלבו (Elbow) הבריטית, שאני לא מתבייש לומר שהן אחת האהובות עליי כיום. השנה הם הוציאו את Dead In The Boot ממנו היה די קשה לבחור מה להשמיע, אז הלכתי על רוחות הרפאים של הבאפלוס.

17)  Bat For Lashes - Laura

האי הבריטי ניפק השנה עוד כמה שירים יפהפיים. השיר Laura לקוח מתוך אלבומה השלישי של Bat For Lashes המוכשרת, שנקרא The Haunted Man. בלדת פסנתר שקטה שנמתחת אל מעבר לגבולות הפנטזיה הסטנדרטיים שהיא טווה באלבומיה. האלבום הנוכחי מהווה התפתחות יפה של הזמרת הזו, שאולי חתרה יותר לכיוון המיינסטרים, אבל עושה זאת בדרכה שלה.

18) Regina Spektor - All The Rowboats

רגינה ספקטור כבר הגיעה למיינסטרים. בזכות אלבומה Begin To Hope היא הפכה להיות בת השכן הנחמדה ששרה שירים מתקתקים תוך הפגנת הוירטואוזיות שלה על הפסנתר. What We Saw From The Cheap Seats ששוחרר השנה הוא ניסיון לצאת מעט מהמסגרות אליה תחבו אותה הביקורות האחרונות ואין מוצלח מהשיר All The Rowboats כדי לסייע לה במשימה. ספקטור מחברת כאן היטב את צלילי הפסנתר הקלאסיים עם ביטים אלקטרוניים ושירה צלולה שמייצרים אווירה אפלולית ומסקרנת. אחלה שיר.

19) Jessie Ware - Wildest Moments

אלבום הבכורה של ג'סי וויר (Jessie Ware) היה אחד האלבומים המסקרנים ששמעתי השנה. אני לא כל כך אוהב מוזיקה שחורה ולא ממש מתחבר לתרבות הגנגסטה שהיא מאד ערסית והפכה להיות נדבך משמעותי בתרבות האמריקאית (תראו את ההערצה שזוכים לה השנה קנדריק לאמאר ופרנק אושן). וויר מייצרת משהו על גבול הסול והדרים-פופ הלבן וזה פשוט נשמע מדהים. ממליץ לכל אחד לפנות מעט זמן כדי להקשיב ל-Devotion המעולה שלה, שהוא אחד מאלבומי הבכורה הטובים של השנה

20) Soulsavers - Longest Day

דייב גהאן (Dave Gahan) די פישל ברוב הפרוייקטים שהוא הלך אליהם ולא נקראו דפש מוד (Depeche Mode). קריירת הסולו שלו לא התרוממה לגבהים יוצאי דופן וגם להקת המקור שלו די מדשדשת בשנים האחרונות (והוואי על להקות שבשיאן לדשדש כמוה). החיבור עם שומרי הנפשות עשה לו רק טוב, לא פחות מאשר הוא עשה למארק לאנגן באלבומיהם הקודמים. גהאן מביא את דפש מוד לשירים ושומרי הנפשות מביאים את האלקטרוניקה הרכה ויחד הם יצרו אלבום שזכה למעט מדי תהודה, The Light The Dead See, ממנו בחרתי את השיר המעולה הזה

2012 במוזיקה: שירים שנשארו לי באוזן #1

הנה חלפה לה עוד שנה מוזיקלית והגיע הזמן לסכם. כמו כל שנה אני מביא 50 שירים שנשארו לי באוזן השנה וימשיכו כנראה לשנים הבאות ועוד 10 גרסת כיסוי ששוה להקשיב להן מהשנה אחרונה. אז בלי ללרשום יותר מדי מילים מיותרות, הנה החלק הראשון מתוך שישה, המשך יבוא..... 

1) Sharon Van-Etten - Serpents

שרון ואן אטן היא אחת הזמרות האהובות עליי, מעין פי ג'יי הארווי רק טיפה פחות מחוספסת. אולי בגלל זה אהבתי את Serpents מתוך אלבומה השלישי, Tramp, שיצא השנה. אולי זה בגלל שמדובר בשיר שמשלב כמה מהקולות המעניינים של אמריקה, החל מג'וליאנה בארוויק (Julianna Barwick), ג'ן ווסנר (Jenn Wasner) מ-Wye Oak והאחים דסנר מהנשיונל (The National). התוצאה היא השיר הכי רועם של שרון ואן אטן כך שאי אפשר להישאר אדיש לקצב שלו

2) Grizzly Bear - Half-Gate 

גריזלי בר מסתובבים כבר הרבה זמן בסצנה של ברוקלין, בירת האינדי הבלתי-מעורערת של ארצות הברית. בעוד דניאל רוזן (Daniel Rossen) הוציא בעצמו EP לא רע, האלבום השלישי שלהם, Shields, הוא דוגמא ליצירה שקשה להפריד בין חלקיה, בעיקר כשכולם נשמעים כל כך טוב. מעל כולם בלט דווקא Half-Gate שמתחבא במעמקי האלבום. אהבתי במיוחד את המקצב של התופים ואת השירה הזכה של רוזן, חתיכת שיר!

3) School Of Seven Bells - Lafaye

ממשיכים לטייל בניו-יורק ומגיעים קצת לאינדי-פופ מעורבב עם דרים-פופ. הפעם מדובר בשלישייה שמורכבת מהתאומות הזהות אלחנדרה וקלאודיה דה-הזה (Claudia and Alejandra Dehaze) שחברו לבנג'מין קרטיס (Benjamin Curtis) ויחד הם הוציאו שלושה אלבומים, כשהאחרון שבהם, Ghostory, הוא בהחלט אלבום לא רע, מתוכו אהבתי את Lafaye שמשרה אווירה מכושפת מעט

4) Sigur Ros - Fjogur Piano

ואם כבר מדברים על אווירה מכושפת, אי אפשר שלא להרחיק עד איסלנד, לאלבום השישי של הקוסמים מריקוויק (פעם אני עוד אבקר שם, חייב!). אמנם Valtari לא זכה לתשואות שזכו אלבומיהם הראשונים של ההרכב הנסיוני הזה, אבל שווה להרחיק עד הרצועה האחרונה שפירושה "ארבעה פסנתרים", יצירת מופת של כמעט שמונה דקות אינסטרומנטליות ששווה לשקוע איתן בשינה בימי החורף הבאים עלינו לטובה

5) Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards

אני חושב שההייפ סביב ההרכב הזה מפרת', אוסטרליה הוא קצת מוגזם, אבל יש להם מה להציע באלבום השני שלהם Lonerism. המבקרים של אתרי האינדי טוענים כי כך תישמע מוזיקת העתיד ומצביעים עליהם כמסמני הדור הבא. לי הם נשמעים קצת יותר קרובים לפליימינג ליפס (Flaming Lips) ו-Feels Like We Only Go Backwards בהחלט היה יכול להיכלל באחד האלבומים שלהם.

6) Julia Holter - Our Sorrows

ממשיכים עם זמרת נוספת עם קולות מכשפים. יש שכבר הישוו אותה ללורי אנדרסון (Laurie Anderson), אבל אני חושב שהיא הרבה יותר מעניינת עם קול שמיימי ועיבודים עשירים. אלבומה השני Ekstasis שיצא במרץ השנה מספק כמה רגעים משובחים, אבל Our Sorrows נמצא מעל כולם, בעיקר לאור העובדה שהוא מחבר יחדיו את צלילי היום יום של בית קפה, כפיות משקשקות בתוך כוסות ומלצרים מפטפטים עם האורחים לצד השמיימיות בקולה של הולטר.

7) Liars - No. 1 Against The Rush

כששמעתי את האלבומים הראשונים של Liars הם נשמעו לי רועשים מדי וממש לא מעניינים. באלבומם השישי, WIXIW, הם עשו שינוי מהותי שייצר אלבום שהאוזן כבר מצליחה לסבול. No. 1 Against The Rush הוא שילוב של ג'וי דיויז'ן (Joy Division) וניו אורדר (New Order), מה שהפך אותו לאחד משירי הריצה המועדפים שלי השנה.

8) Perfume Genius - All Waters

"גאון הבשמים" הוא למעשה שם הבמה של מייק הדרס (Mike Hadreas) שמייצר מוזיקה אינטימית, עם נוכחות בולטת של סינתיסייזר. אלבומו השני Put Your Back N 2 מביא מכיל בתוכו כמה קטעים קסומים, אך היפה שבהם הוא שיר כמעט עירום, All Waters, בו הוא מדבר בגלוי על זהותו המינית ועל הרצון לתת לה דרור. מקסים.

9) Archive - Damage

אף אחד לא ממש הבחין בכך שאחד מהרכבי הפרוג-רוק, טריפ-הופ הטובים בעולם הוציא השנה אלבום תשיעי. ובכן, האלבום With Us Until You're Dead הוא המשך ישיר של האלבומים הדיסטופיים של ההרכב, שמנסים לכתוב את אורוול מחדש דרך הטקסטים של אלבומיהם האחרונים, Controlling Crowds ו-Lights. כיוון שמדובר באלבום קונספט, קשה לתלוש ממנו רק רצועה אחת ולנתק אותה מההקשר המלא של היצירה. Damage יכול גם לעמוד בפני עצמו וגם לייצג את הרעיון של היצירה כולה, שווה הקשבה

10) Wake Owl - Gold

את החלק הזה סוגר הרכב מקנדה, שהוציא השנה EP ראשון ודי מבטיח, מתוכו שיר הנושא Gold תפס את אוזניי ובהחלט מבשר רק טוב לגבי הבאות.