פגז מהעבר 1: גם צבא של שבע אומות לא יעצור אותם. כך לפחות זה נראה כשהצמד המוכשר שהרכיב את
The White Stripes, המתופפת
Meg White והגיטריסט
Jack White, הוציאו את הסינגל המוביל מתוך אלבומם הרביעי
Elephant, שנקרא
Seven Nation Army. אבל החגיגה נגמרה ב-2011, כשהצמד הזה הודיע על פנייה לדרכים שונות. מבט לאחור, 10 שנים כמעט לאחר ששוחרר
Elephant, ב-1 לאפריל 2003, מראה שריף הגיטרה של
ג'ק בשיר הזה בשילוב עם התיפוף של
מג הפכו למקצב איקוני של תחילת המילניום. מה שהופך את השיר הזה למרענן רשמי כמעט תמידי הוא היכולת הבלתי מוסברת שלו להתיק את רגליי מהרצפה ולנענע את הראש בתנועות קצובות. כנראה שזה מה שעושה שיר לגדול במיוחד.
הנערה שהצליחה להימלט. ובכן,
Dido הצליחה להימלט למשך כמעט חמש שנים מאורותיהם הבוהקים של עולם השעשועים וצמצמי מצלמות הפאפראצ'י. היא התחתנה ואפילו הספיקה ללדת והנה היא חוזרת עם אלבום רביעי ששמו
Girl Who Got Away שמביא בדיוק את הסחורה שמעריציה ציפו לה: בלדות שקטות, שירי אהבה מתקתקים-מרירים המעוטרים בקולה המלאכי של
Dido. לא מדובר באלבום פורץ דרך, אבל יש בו כמה שירים שנעים לאוזניים לשמוע. אחד מהם הוא דווקא ביצוע אקוסטי שלא נכנס לאלבום של שיר הנושא, בו היא מפגינה את יכולותיה הקוליות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
ציד מכשפות. צמד בריטי בשם
Witch Hunt מבטיח לייר משהו שנע בין דרים פופ לרוק רך. לקראת צאת האלבום הראשון שלהם בסוף אפריל, הם מוציאים את הסינגל
Crawl שיהווה שיר הנושא של האלבום. דבר אחד די בטוח כבר מהשמיעה ראשונה של הסינגל הזה: הקול של
Louisa Osborne מכשף והשילוב בינה לבין
Chris Mulligan יכול להוליד בעתיד עוד כמה דברים מעניינים. אחלה שיר
טיול בין אגמים קנדיים. אחד מהרכבי האינדי-פרוגרסיב הטובים שמסתובבים בקנדה בשנים האחרונות הם ה-
Besnard Lakes, רביעייה שהתחילה בבעל ואישה שצירפו אליהם עוד שני חברים מאיזור מונטריאול. עד כה הם הוציאו שלושה אלבומים די מוצלחים, כשהרביעי שיצא זה עתה,
Until In Excess, Imperceptible UFO, ממשיך באותו קו של פרוגרסיב עם אלמנטים של אינדי. השיר
The Specter מייצג את הקו שמוביל האלבום הזה ונראה שיש לחבר'ה האלה מה לתת...
הכוח הימי מבריטניה. הרכב האינדי האנגלי מברייטון,
British Sea Power, חזרו השבוע עם אלבום שישי בשם
Machineries Of Joy. הבשורה הטובה היא שהאלבום הזה מעלים במידה רבה את
Valhalla Dancehall החלש מ-2011 ושוב אפשר לשמוע את הקול של
Scott Wilkinson מפציע בבהירות ולא עטוי בהפקת יתר. שיר הנושא מהאלבום הוא מהווה מפתן חביב לאלבום המעניין הזה, אז כדאי להתחיל ממנו...
יש עדיין טריפ הופ בעולם. מסתבר שיש עדיין אנשים שמנסים לעשות טריפ-הופ איכותי גם במילניום הנוכחי. אחד ההרכבים האלה נקרא
The Blue Square ששיחררו בשבוע האחרון סינגל בשם
Psyche Trip שנשמע בדיוק כמו שהוא נקרא. שיר עם מקצב שמאד דומה לקטעים האפלים של
Tricky ו-
Massive Attack עם נגיעות ג'ז שמלטפות את המקטע לקראת סופו. שיר נהדר להירדם איתו.
זמזום האהבה. מסתבר שיש זמרת בשם
Anika שעומדת להוציא EP שכולו מוקדש לגרסאות כיסוי של אמנים אחרים. למרות שהגרסא המקורית של
Love Buzz שנוצר על ידי
Shocking Blue נשמעת אפלה כבר במקור,
Anika מטעינה אותו בבאס דומיננטי לא מהעולם הזה, שהופך אותו לשיר שהלילה היה מתחבא ממנו...
קרוסלה מרקידה. ההרכב
Carousel, צמד של יוצרים שנפגשו בברקלי והמשיכו משם לברוקלין היא די פשוטה -לגרום לאנשים לרקוד. הסינגל החדש שהם הוציאו השבוע,
Another Day, משרת היטב את המטרה הזו. מדובר בשיר סינת'-פופ מהודק עם ניחוחות חזקים של אייטיז. כרגע אין עדיין אלבום שמחכה באופק, אבל אם זה יקרה, הרי זה משובח
פגז מהעבר 2: לפני 20 שנה, ב-5 לאפריל 1993, הוציא
David Bowie את אלבומו ה-18 שנקרא
Black Tie, White Noise. האלבום הזה היה הראשון שלו בניינטיז, אליו הוא הגיע אחרי שהוא הספיק לחזור מסיבוב ההופעות
Sound And Vision ולהינשא לדוגמנית
אימאן. האלבום לא נחשב לאחת מפסגות היצירה של בואי, אבל הסינגל הראשון שיצא ממנו
Jump, They Say זכה להקרנות רבות ב-
MTV, משתי סיבות עיקריות. הראשונה שמדובר בדיוויד בואי כך שלא משנה מה הוא ישיר, ישמיעו אותו ושתיים, זה הקליפ האסתטי והמסוגנן עם הלוק העתידני שליווה אותו. אז קצת כדי לרענן את הזכרון, שווה לדלג מעט אחורה.
אוהבים את ברלין. ת'אמת שקשה לא להתאהב בעיר הזאת. יש בה הכל, החל ממבנים היסטוריים יפהפיים, פארקים עירוניים ירקרקים ועד חיי לילה מהמהנים שיש ביבשת השינה. כנראה שזה מה שמשך אותי להקשיב לשיר
Berlin Lovers של
Still Corners. נשארתי שם בגלל הקליפ שמתאר סיפור אהבה של צעירים החולקים יחד את אהבתם להחלקה על הקרח וגם בגלל הקול של הזמרת
Tessa Murray. האלבום שלהם אמור לצאת בתחילת מאי וייקרא
Strange Pleasures, לי דווקא ההנאה מהחלקה על הקרח לא נראתה כל כך מוזרה....
עוד שירי זאבים. זאבים ממשיכים להיות נושא אהוב על מחברי שירים, בעיקר מהצד הפולקי של הסקאלה המוזיקלית. אני לא בטוח שהצמד מלידס שנקרא
Fossil Collective קרוב יותר לשוגייז או לפולק, אבל הסינגל החדש שהם הוציאו השבוע,
Wolves, הוא הסנונית השנייה לקראת אלבום הבכורה שלהם שייצא במהלך אפריל וייקרא,
Tell Where I Lie ואז נוכל לדעת אם יש בקנקן משהו מעבר לטיזר הנחמד הזה.
ריהאנה השבדית? ובכן, לא ממש.
Tove Lo היא אמנית שבדית משטוקהולם שהוציאה השבוע את הסינגל
Habits. מלבד הדימיון העז לאמנית סקנדינבית אחרת,
Lykke Li, שאמורה לחזור השנה עם אלבום חדש ומסקרן, השיר מאד דומה ללהיטה האחרון של
ריהאנה. אני מניח שלשיר הזה יש פוטנציאל לזרוק אותה למיינסטרים. אם זה לא יקרה, זה עדיין יהיה אחד משירי ההשתכרות וההתמסטלות היותר כיפיים ששמעתי לאחרונה.
ממשיכים לשוט באגמים גדולים.
John Smith הוא אמן אירי שממשיך את המסורת
Damien Rice הנפלא עם פולק אירי מלא נשמה וגיטרה אקוסטית. הדמיון לא נפסק רק בסגנון המוזיקלי, אלא גם בפרטנרית שליוותה את שניהם באלבומיהם וזמרת נפלאה בפני עצמה,
Lisa Hannigan. החיבור בינה לבין סמית' מצויין באופן שלא כל כך מפליא, כך ש-
Salty And Sweet הוא שיר יפהפה מתוך אלבומו החדש של סמית' שנקרא
Great Lakes.
תן לי לחזור פנימה. זה לפחות מה שמבקשת
Jenny Lewis, הסולנית האדמונית והמחוננת של
Rilo Kiley, אחד מהרכבי האינדי הטובים יותר שהתפרקו ב-2011. השבוע התפלאתי לגלות שהם הוציאו אלבום חדש, אלא שדי מהר התברר לאכזבתי שמדובר באוסף של קטעים שלא שוחררו בעבר. מצד אחד, די מבאס שהם לא חזרו לעבוד יחד, אבל מצד שני, מדובר בעוד כמה הזדמנויות לשמוע אותם שוב.
Let Me Back In הוא רק אחד השירים היפהפיים שאפשר למצוא ב-
Rkives.
סולמות ונחשים. אחרי ששיתפה קצת פעולה עם
Hot Chip, הזמרת
Valentina שמבלה את זמנה בין איטליה לבריטניה, עומדת להוציא EP בשם
Wolves במאי הקרוב (2013). השבוע היא שחררה שיר שנקרא
Ladders, שנע בין
Jessie Ware לבין
Bat For Lashes. אם זה סגנון המוזיקה שאתם אוהבים, שווה לתת לה האזנה. אם לאו, אפשר לנסות, מקסימום תמיד אפשר לגלול למטה.
שובו של הארגנטינאי משבדיה. אחד אמני האינדי-פולק שאני מעריך כיום מסקנדינביה הוא
Jose Gonzalez שקנה את עולמי עם חידוש מהמם ל-
Teardrop האלמותי של Massive Attack. כעת הוא הולך להוציא יחד עם ההרכב שלו,
Junip, את אלבומם השני שייקרא באופן פשוט למדי
Junip. בניגוד לגישה האקוסטית של
גונזלז בקריירת הסולו שלו, כאן הוא משלב יותר אלמנטים מוזיקליים יחד עם חבריו האחרים לשלישייה. השיר שהם הוציאו השבוע לקדם את האלבום,
Your Life, Your Call, נהנה הן מקליפ משובח והן ממילים ולחן מדוייקים, שמבליטים את קולו הפולקי של הזמר השבדי-ארגנטינאי הזה. שווה להמתין לאלבום המלא.
פגז מהעבר 3: בחמישי באפריל 1994, לפני 19 שנים ישב בחור צעיר בן 27 ב-Lake Washington וכתב מכתב לחברו הדימיוני מימי הילדות בשם בודה ובו הצהיר כי אבדה לו חדוות היצירה כבר שנים רבות. הוא חתם את המכתב בפניה אישית יותר. "קורטני, המשיכי הלאה. עבור פרנסס, למען חייה, שיהיו הרבה יותר טובים בלעדיי, אני אוהב אותך..." אחרי שלושה ימים הגיע חשמלאי להתקין מערכת אזעקה ומצא את גופתו של
קורט קוביין. האדם ששר כל כך הרבה על בדידות, ניכור וזעם נעורים ביטא את הסבל של דור ה-X על הבמה. אולי בגלל זה,
Seasons In The Sun, תמיד נשמע לי כמו שיר פרידה אולטימטיבי של קוביין, בו הוא מחליף את מקומו עם
דייב גרוהל על התופים (ודייב מחליף את
קריסט נובוסליק על הבס, כשהאחרון ממשיך לגיטרה של קוביין...). חילופי העונות, כמו גם חילופי התפקידים בין חברי ההרכב, תמיד הקסים אותי, רק חבל שהבחור הנפלא הזה כבר לא איתנו יותר מדי זמן.
